מלמד להועיל חלק א · חלק ב׳ סימן א׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

מ"ש שבקהלתך (ק"ק יאמניטש במדינת מאהרען) יש מנהג קבוע מימי הרב ר' דוד אופנהיים שישב שם על כסא ההוראה, להתפלל בשעת הדחק עם ח' אנשים, לא ראיתי שום סמך למנהג זה ובלתי ספק הוא מנהג בטעות נקבע על ידי בורים ותלו עצמם באילן גדול בהרב רד"א, ואני איני מאמין שהרב רד"א הסכים למנהג זה, ואם נתאמת שהיה כן בימי רד"א אפשר שלא היה כח בידו למחות והיה חושב מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. ומה שחשבת למצוא סעד לזה מהא דאיתא במסכת סופרים פ"י ה"ז רבותינו שבמערב אומרים בשבעה, וחשבת דזה קאי על כל הנ"ל, זה אינו, דרבותינו שבמערב לא קאי אלא אאין אומרין קדיש וברכו. והגירסא הנכונה היא כדאיתא בכ"י האלבערשטאם (הוא הכ"י המדוייק ביותר, עיין מיללער) ורבותינו שבמערב אומרים אותו (דהיינו קדיש וברכו) בשבעה, וכן היא הגירסא בר"ן. וב"ס גירסא זו היא עיקרית דהפסוק שמביאין לראיה בהתנדב עם ברכו וגו' לא מיירי אלא בברכו, ואף לענין קדיש וברכו הלא מנהג רבותינו שבמערב אידחי מהלכה מכל הפוסקים ואין שום אחד מהפוסקים משתמט לומר דיש לסמוך ע"ז בשעת הדחק. ובפרט שר"ת הסיע דעת רבותינו שבמערב למילתא אחריתא, עי' תוס' מגילה כ"ג ע"ב. ואם אנשי קהלתו מוציאין קול שהרב רד"א סמך ע"ז להתפלל בח' הרי הוא קול ושוברו עמו, דממ"נ אם אמת הוא שסמך על האי דמס' סופרים למה לא התיר להתפלל גם בז' ומאי איריא ח'.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.