מלמד להועיל חלק א · חלק י״ב סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

(ג) למחדשים נשיאת כפים הוא לאבן נגף, ונפשו בשאלתו אם ישא כפיו בשחרית בהשכמה אם יוצא בכך. והנה אף שהמנהג שנושאין כפיהן במוסף מ"מ אם נשא כפיו בשחרית יצא כבר י"ח, ואינו מחויב יותר, ובפרט כיון שאין קורין כהנים אין חיוב לעלות. ומ"מ הוא מכוער שרוב העם שהולכים לביהכ"נ רק במוסף לא ישמעו מעולם ברכת כהנים. וע"כ ידבר על לב עדתו, כי ברכת כהנים היא מרגניתא דאין בו טימא שהנחיל לנו הקב"ה, וכל המפרשים אף של האומות מפארים ברכה זאת שהיא קצרה בכמות ורבה באיכות ובוראנו צוה שהכהנים יברכו בזאת הברכה את העם, וזר אינו רשאי. ומעתה מי הוא זה שאינו חפץ בברכה יקרה הזאת מאת ד', אין זה אלא מי שאינו מאמין בד' ובתורתו. ומעתה יש בעקירת נשיאת כפים כפירה גדולה ר"ל. ואם יגיד זאת לעדתו השומע ישמע והחדל יחדל. ואשר אינו חפץ בברכה תרחק ממנו, והוא את נפשו הציל, ואין אחריות הכופרים עליו. ויש לתקן שב' או ג' כהנים ילמדו לנגן הברכות יפה, והם ינגנו בקול רם והאחרים ינגנו עמהם בלחש כדי שיהי' הדוכן מהודר, ואם אין שם כהנים היודעים לנגן כראוי יוכל הש"ץ לנגן לפניהם והכהנים יאמרו הברכות בלי נגון בכונה ובהידור.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.