מלמד להועיל חלק א · חלק י״ב סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ולהשיב להמחדשים עפ"י השכל נ"ל דידוע דהנביאה חנה היא לנו לדוגמא בתפלותינו, וחנה היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע, וכל מי שרוצה לשפוך את נפשו לפני ה' בכונה, בודאי יאמר שיחו בלחש כדי לכוין בכל לב, ואם בעוה"ר בינינו אין מתכוין כראוי, מ"מ אין לעקור התפלה בלחש ולבטל עי"ז האפשרות לכל איש ישראלי להתפלל בכונה רצויה. וידוע דכל איש יש לו עתים אשר בהם יתאוה להתפלל בכל לבו ובכל נפשו, ולדרוש אל אלקים בעת צרתו (ע"כ יכול לחדש דבר בלחש כמו ברפאנו וכדומה) ולמה יהא האיש הישראלי כפרעה אשר לא ידע להתפלל בעצמו, ואמר אל משה: העתירו בעדי! כל איש ישראלי צריך להיות לו לתפארת שהוא בקי בעצמו להתפלל, ולא ינהג עצמו כעם הארץ ואינו בקי שצריך להניח להוציא עצמו בתפילה מש"ץ. והנה באשר שהתפילה היא במקום קרבן, יש לדמות התפלה בלחש לקרבן שמביא כל איש לבדו לאלקיו במדת עניוות, ותפלת הש"ץ היא קרבן כל הצבור, וע"כ מזמר בניגון יפה כמביא קרבן מהודר ביותר, ואשרי מי ששומע מלה במלה מש"ץ, ויהא חלקו יפה בקרבן הצבור, אמנם הרבה פעמים האדם מוטרד במחשבות רבות, ואינו יכול לשמוע מלה במלה מש"ץ ואז לכה"פ יצא י"ח ע"י תפלתו בלחש, ומי הוא זה אשר ירהיב בנפשו עוז לבטל תפלת לחש, דאז רוב פעמים הרוב אינו יוצא י"ח ומה הרוחנו בהחדשות זאת, 5-10 מינוטען. היתכן כי בשביל זמן מועט כזה נבטל מנהג אבותינו ומנהג כל הקהלות האוחזין באמונה ישרה ונבדל מקהל היראים את ד'!
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.