(ה) ומ"ש מר דאולי יש בקריסטיר גם חשש סיכה אף שאין בו שמן ע"ז יש לעיין בי"ד סי' קנ"ה בש"ך סקי"ז דלבריא אסור לעשות מרחץ מסתם יינם דסיכה כשתייה, הרי דגם ביין שייך סיכה. מיהו בנקה"כ סי' קי"ז מביא בשם סמ"ג דדוקא סיכת שמן היא כשתייה, ועיי"ש בדרכי תשובה ס"ק ל"ג. והנה ברחיצה להעביר הזוהמא יש פלוגתא בין המ"א ריש סי' תרי"ד דמתיר והט"ז ריש סי' תרי"ג דאוסר, עיין מטה אפרים ריש סי' תרי"ד באלף למטה. וא"כ י"ל בקריסטיר שהוא אינו לתענוג וגם אינו מעביר הזוהמא אלא נעשה לזון ולחזק את הגוף, זה אינו בגדר סיכה כלל וא"כ מאן דמתיר לאדם חלוש מאד אף שאין בו סכנת נפשות לחזק גופו ביה"כ ע"י נאהר - קריסטיר כדי שיוכל בודאי להתענות אין מזחיחין אותו. העולה מתוך הערותינו הוא: אם יש אפילו קצת ספק שיספיק להחולה קריסטיר אין לנסות בזה רק יאכילו אותו כל כמה שצריך להציל את נפשו עפ"י נר. 3-2 ואם החולה רק אדם חלש ואין ספק כלל שיספיק לו לחזק את גופו ע"י קריסטיר כדי שיוכל להתענות בודאי ולא יצטרך לאכול אזי אין לאסור לתת לו קליסטיר, ואף אם אין כאן סכנת נפשות יש להתיר ע"י נכרי. ומי שמתיר אפילו ע"י ישראל אין מזחיחין אותו.
מלמד להועיל חלק א · חלק קי״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.