תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ג׳ סימן ג׳

וזו התשובה. הדברים יגיעים למצוא מרגועים למרבי ריעים וחוזרים ונפשעים לאמור לא הוא, ודברי תוהו לומר שכר שדכנות וסרסרות צריך קנין ולא היא כי רשב"א כתב שאין צריך וכן כתב רבינו אבא מארי זצ"ל בשמו וזה מקצת לשונו השדכנים והסרסורי' נוטלים שכרם שנדרו להם משלם ואין כאן משום דין אסמכתא כי קונה שכרו בפעולתו אם היה תנאי לתת לו שכרו חצי זקוק על מנת שיתפייס לכונסה הרי גמר פעולתו כשנתפייס ע"כ. וכל אורך חשובה אינו בידי אך ידעתי שבזה תלה כי יש אדם שהמוכר והקונה שומעים לו יותר מאדם אחר וגם יש אדם שלא היה מראה בכך להיות שדכן וסרסור אם לא בשכר גדול נגד בזיונו וגם יודע להטעים דברים למוכר ולקונה וסומכים עליו יותר מעל אחרים ואין זה דומה למעבורת וחליצה שאין נותן לו אלא שכר טורחו אעפ"י שאחר לא היה כאן מזומן להעבירו וכן חליצה אי אפשר באחר, שלשם שכר הפעולה לא עדיפא שכל אדם היה יכול להעבירו אם היה כאן והיה לו מעבורת וגם הוא מעביר אחרים שאין השעה דחוקה להם בזה בשכר מועט אלא שלזה שרואה שהשעה דחוקה לו רוצה להתיקר להרבות לו שכר וכן לחלוץ כל אדם היה עושה בקל אם היה כשר הרי אין אומנות המעביר והחולץ גורם להרבות השכר אלא דוחק העובר והחולצת, אבל כאן שבאומנתו יודע לעשות מה שאין כל אדם יכול לעשות הרי הוא כנוקב מרגליות וכיוצא בו שאין שייך שם לומר טול שכר טורחך ולא יותר. ומדתניא פרק הגוזל בתרא (ד' קי"ו) השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין לחולה נותן לו שכרו משלם וכתבו התוס' וז"ל ששכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו דהכי משמע לשון ונותן לו שכרו משלם וצריך לומר דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהיה מפסיד במקום אחר כיוצא בזה עכ"ל משמע דאפילו בכל מלאכה שייך לומר משטה אני בך אם שכר את הפועל ביותר מן הראוי לו ושמא דוקא במקום שהשוכר הוא דחוק לשכור.