תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק רכ״ז סימן ב׳

כך נראה בעיני מה שהציל שמעון הציל לאמצע כיון שלא אמר מתחלה לעצמי אני מציל אפי' אמר שמא לא מהני אלא בב"ד כדתניא בפרק הגוזל בתרא (קט"ז ב') שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמדו עליהם גייס וטרפום ועמד אחד והציל הציל לאמצע ובתוספת' דב"מ קתני לה ולא קתני בה וטרפה הלכך אין חילוק בין טרפה ובין בקש לטרפה וזה שהציל הציל לאמצע ובתוס', אוקמא רמי בר חמי בשותפין והכי קיימא לן כי כך פסק ר' אלפס בתלתא השינויין ואפי' אם אמר, השיב ר' שמחה זצ"ל דלא מהני בלא ב"ד מדקתני בתוספתא עלה אם התנה עליה בב"ד ובשם נפשו בסכנה איירי מדקאמר כגון זה שותף חולק וכן פירש רבינו שמחה כמו זה ששם נפשו בסכנה לכן נראה שחייב שמעון לתת עמהם כאלו לא ברח ולוי ויהודה ויששכר גם הם חייבים ליתן מס אפילו אם לא ביקש ראובן עבורם דתניא (תוספתא הובא רא"ש ב"ק קט"ז ד' ובטוש"ע ח"מ סי' קע"ח) שותפין שמחלו להם מה שמחלו מחלו לאמצע והקשה רבינו שמחה פשיטא למי היה להיות כי אם לאמצע ופי' שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לאחד מחלו לאמצע, ומה שמסיים שם אם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו פי' שמעצמם אמרו כך בלא פיוס פי' רבינו שמחה זצ"ל מדשבק ליסטים דאיירי בהו לעיל ונקט מוכסים ש"מ דוקא מוכסים שהמכס בידם ובידם למחול למי שירצו אבל לסטים שלא זכו בממון מעולם אפילו אם אמרו לך פלוני אנו מניחים, מה שנשאר נשאר לאמצע עכ"ד וה"ה כאן דאין זה דינא דמלכותא לרושש היהודים וליקח כל אשר להם אלא גזלה וגרע ממוכס שאין לו קצבה ושלום, חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.