תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק רכ״ה סימן ג׳

ארי שבחבורה בא לשאול מי ממערה קטנה דמינערה מלהוציא לאורה כדין וכשורה, אך אמרתי אעלה אליו ההרה ללמוד מפיו תורה אשר הורה בכח וגבורה כדין וכשורה מטיבות' דמר אמינא מה שהביא מורי מהמשכיר בעדים דאין נאמן לומר פטרתי וודאי היכא שכבר נתחייב לו אינו נאמן לומר מחל לי בלא מגו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצ"ל אבל כאן עדיין לא נתחייב כי אם מה שכתב דאי בעי השתא היה צריך דמצי למהדר ביה אי משכח הסופר לאיגורי כדתני' פרק האומנין (ע"ט ב') השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו וכו' אי משכחה לאיגורי וליכא רפס דספינה אין לו עליו אלא תרעומת דשינוי דעת אעפ"י שקנה המשכיר כל השכירות במשיכת השוכר שמשך את הספינה כמו שכתב רבינו שמשון זצ"ל כפי הברייתא דלעיל מינה השוכר את הספינה וטבע לה בחצי הדרך. ומה שפסק ר"ת בפרק הזהב (מ"ח א' ד"ה והא) כשמשך בעה"ב קולמסא של סופר דתו לא מצי למהדר ביה ומיירי דתו לא משכח לאוגורי וכן מוכח ההיא (ב"מ ע"ו ב') דקצרו חציה והניחו חציה ואפילו אי לא משכח לאוגורי נררה לדמות זה לאתא מיטרא הויא פסידא דפועלים דמשום הא לא אצטריך ואפילו אי לא משכח לאוגורי הוי פסידא דפועלים דפר"י אמנם דבר זה תלוי באומד הדעת שאם נשאר לו כך הרבה שעשירים כמותו שיש להם טיפול במותו רגילים לכתוב חפץ כזה אז וודאי אצטריך אפילו לרבנן דר' יהוד' בפ' מציאת האשה (ס"ח א') דאמר אמרינן עניי' בדעת ועשירים בדעת ה"מ ליתן מן היתומים לבתו אבל לעצמו לא אמרינן.