ראובן שהתנה עם שמעון להלות לו ע"י גוי בפשוט רביעי לשנה וגם שמעון יש לו ליתן מהם מס לבד הרבית, ושמעון התנה שלא להאמין המשכון לראובן אלא ליתנו לשליש שהשליש יתננו לשמעון כשיפדנו, אומר אני שלא עשו כהלכה אלא רבית קצוצה היא אחרי ששמעון לא הקנה המשכון לגוי ולא נסתלק מראובן כאשר כתבו רבותינו אלא הוזקק ראובן ליתן המשכון ליד שליש בתנאי של שמעון, וכ"ש אם היה מתנה עמו להחזיר המשכון ליד הלוה עצמו שלא נסתלק, אמנם בלא תנאי אם היה חוזר ראובן ומפקיד המשכון אשר השכין לו הגוי ליד שמעון איכא למימר דעשו כהלכתא דלא שביק היתרא ואכיל איסורא אבל בנדון שהוזקק ראובן להפקיד המשכון ביד שליש מחמת התנאי שהתנו לפני השליש אומר אני דרבית היוצא בדייני' היא ומחזיר השליש לשמעון המשכון בקרן. ושלום סעדיה בר' שניאור זלה"ה.
תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק ר״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maharach Or Zarua Responsa, Leipzig, 1860
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות מהר״ח אור זרוע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.