תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק קצ״ז סימן א׳

פרק ארבעה אחין ביבמות (כ"ו ב') אמר רבה בר רב הונא אמר רב ג' אחיות יבמות שנפלו לפני ב' אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהן אמר ליה רבה מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קסברת יש זיקה וכו' יש ספרים דגרסי מדקאמרת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קא סברת יש זיקה, ופי' הקונטריס דל"ג ליה טעמא שאם לא היה אומר ואמצעית צריכה חליצה משניהם אלא היה אומר ואמצעית חולצת משניהם אז מתוך שהיה קשה רישא לסיפא כמו שמקשה הספר עתה אי הכי קמייתא נמי, הייתי צריך לפרש דסבר אין זיקה וחליצה פסולה אין צריכה לחזור ומאי משניהם דקאמר בסיפא פי' מאחד משניהם והאי דקאמר ברישא זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ולא קאמר אחד חולץ לכולן משום דאפי' למ"ד אין זיקה וחליצה פסולה אינה צריכה לחזור מ"מ היכא דקיימא חליצת ראובן חליצה כשרה לא חליץ לה שמעון לכתחלה ופסולה אפילו למ"ד אין זיקה שהרי רוצה הספר לקמן לומר אפי' למ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה ואעפ"י שבמסקנא ליתא אלא חלץ לבעלת הגט נפטרה צרה זה יהיה אמת דלכתחלה לא שבקינן למיעבד הכי וא"כ אם היה שונה זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית חולצת משניהם הייתי צריך לומר מחמת קושית הספר דפריך אי הכי קמייתא נמי שפי' דבריו דאין זיקה וחליצה פסולה אינה צריכה לחזור ומאי משניהם מאחד מן שניהם, אבל עתה שאומר אמצעית צריכה חליצה משניהם ע"כ סבר יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור ברוך נל"ך.