תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק קע״ו סימן א׳

פעם אחת הגביה העגלן ביינו של ארכובות העגלה שקורין לימונש כדי להוציא סוסו מתחת המשוי ובאותה שעה היה היין מקלח מחבית לגיגית כדרך שמפרקין יין מעל העגלה ולא סייע יהודי עמו להגביה הארכובות ואמר ר' כחו שלא בכוונה לא גזרו והוא מותר בין כלי שעירה ממנו דבכחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן כלל וכלל דלא נתכוין להריק אלא לפרק הסוס מן המשוי שעל גבו ולא דמי להא דאמר גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסיר דהתם בכוונה הוא, ואפילו נתכוין לשם יין שיקלח יפה זה היה מעשה ואמרו ביינו של אחר כחוש הוא והוי כגוי אדנא דכוליה חמרא דנפיק מכח גוי קאתי ונתן ר' חילוק בין מה שקלחה החבית על ידי הגבהת הגוי בין המותר שנשתייר בחבית שבחוץ אסור שבפנים מותר ומצא ר' סייג לדבריו גוי המערה מחבית לבור, קילוח היורד משפת החבית לבור אסור והוינן בה דגו חביתא נמי ליתסר תרגומא כח גוי דרבנן הוא דאסור ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דגואי לא גזרו ביה רבנן והא דאמר רב הונא נצוק חבור לענין יין נסך במערה יין כשר לתוך יין נסך שהקילוח מחבר הכשר והנסך כאחד אבל גבי כח גוי בעלמא קיימא לן כרב ששת דליכא מאן דפליג עליה, ואם שפך הגוי מן הכלי אפילו בכוונה מה שנשאר בכלי מותר בשתיה ואם שלא בכוונה שפכו אף השפוך מותר, קטופי קטיף מפסיק ראש העליון של ניצוק קודם שיגיע ראש התחתון לכלי הגוי ואם נגע מקמי דליפסוק ראש העליון תו לא מהני ליה קיטוף דאי אסר ליה בניצוק וסבירא ליה דניצוק חיבור מ"ר נ"ל שקצת טעות סופר יש בתשובה זו, הכי אמר רב יהודאי גאון הנשבע בארון שיש בו ספר תורה כנשבע בספר תורה עצמה, בנרתק שיש בו תפילין כנשבע, בתפילין עצמן, בתיבה שיש בה ספרים כספרים עצמן דמי ובלבד שיגע בהן בשעת השבועה ותיק הספר כיוצא בו בין לשבועה בין להציל מפני הדליקה בשבת דתנן מצילין תיק הספר עם הספר וכו' הלכך ראוי לו לקיים שבועתו.