תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק קס״ו סימן ב׳

אחרי שובי נחמתי אשר כתבתם איך פסק ר"ת על אשה שהושיבה בעלה חנוונית שלא ישביענה לא הוא ולא יורשיו כתבתי שלא תשבע עד שעת גביית כתובתה כי כן הדין אך לא נתתי ללבי עיקר קושייתך כי לפי פסק ר"ת תוכל לומר של פלוני הם ולמסור לו בלא שבועה ובפ' ח"ה כתבו התוס' בנושאת ונותנת בתוך הבית דאין נאמנת לומר לא שלי הם ולא של פלוני הם על דבר זה מצאתי בשם רבינו פרץ כי נחלקו בני דורו על ר"ת מחמת קושיא זו והשיב דדוקא באלמנה דטרחא מורי' התירא אבל התוס' משמע בחיי בעלה לאלמנה, ויש ליישב ולחלק דדוקא בנושאת ונותנת בנכסים עם בעלה אבל המושיב אשתו ומאמינה אינו משביעה עד שעת גביית כתובתה ויכולה לומר של פלוני הם ולתתם לו בעל כרחו של בעלה, וגם מה שכתבתי שכת' שעטנז בהעלאה לג"ש דבשני מינין מיחייב אין להקשות דרבנן דר' ישמעאל בעי מופנה משני צדדין דגם בכאן מופנה משני צדדין מדלא כתב בהדיא שוע טווי ונוז כמו שכת' התוס' וגם מה שתמהת למה יחשבו שומר אבידה ומלוה על המשכון שומרי שכר כיון שלא נהנו והלא פסקו גדולים דמוכרי מלבושים לאחרים שאבדו בחזירתם מן השוק חייבין לשלם בההוא הנאה דאי מתרמי להו קונים מוכרים ומרויחים כאשר התנו להם כך וכך מן הליטרא אע"פ שלא מכרו ולא קבלו שום שכר וראייה מס"פ המפקיד גבי חנווני דקאמר בההיא הנאה דאי מתרמי כו', מה אאריך ואכניס תבן לעפריים וכשפים למצרים רק אשתחוה אפים ואקוד ואכרע על ברכים, למול יפעת הוד מחניים שלום יצחק העלוב בן הר"ר אליהו זלה"ה.