תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק קמ״ח סימן א׳

לפר"ת (חולין ק"י ב') שפירש שהכבד פשיטא שמותר לבשלו אחר מליחה עם בשר שהרי נהגו לבשלו אחר צלייה. אינו מבין והתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת וכתב בספר המצות וז"ל פירוש אינה נאסרת כשמבושלת לבדה בקדירה שטרודה תמיד לפלוט ואפילו שלוקה לגמרי שמסתמא היה לגמור פליטתה ואעפ"כ הואיל ויש בה רוב דם פולטת תמיד ואינה בולעת לעולם וכן הלכה עכ"ל, ומעתה יש לתמוה וכי על ידי מליחה תפלוט יותר מעל ידי בישול, ומצלייה שמא אינה ראיה כי על ידי צלייה מתקשה גוף הכבד שהוא דם ומועיל כמו חליטה בחומץ. ועוד איני מבין שמואל דאמר כבד שחתך עליה בשר צלי רותח אסור לאוכלה, וכתב אבא מרי זצ"ל דמיירי אפילו נצלה כל צרכו וא"כ איך יהא מות' לבשל בשר אחר מליחה שמליחה וצלייה שוין לדברי רבותינו וכן הקשה לי בני שיחיה, ועוד איך יהא מותר לבשל כבד עם הבשר ואפילו לבדו ואפילו לאחר שנמלח למה לא נחוש לדם הכנוס בסמפון ומיירי כשהסמפונות שלמות ולא נחתכו מדקאמר תלמודא דלמא פי הקנה חוץ לקדרה הויא ואפילו כשצולין הכבד צריך לחותכו שתי וערב וחתוכא לתחת ועוד לפר"ת שפירש בעובדא דרב זריקא וינאי בן ר' אמי דקריבו ליה קניא בקופיא, ואכלו שיודעים היו שהכבד לא נמלחה והריאה והלב נמלחו שכמה דברים היו עושים להראות דבר חידוש לתלמידים א"כ מאי קאמר רב אשי התם דילמא חלטיה ליה מעיקרא למה לא מלחוהו, ושמא להודיע דחליטה מהני.