תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק קי״א סימן א׳

אחד שמת ובחליו לא רצה לצוות כי לפי דעתו לא היה מסוכן עד שהפצירו בו וצוה ואמרו לו למי אתה מצוה ממונך שבכאן המופקד ביד פלוני? ואמר לאמי והממון כבר היה ביד המלך כי כששמע המלך שחלה ולא היו יורשין והיה לו ממון מופקד ביד איש מאנשי המקום שלח ולקחו, ועתה בטוחים שהמלך יחזירו אם יבואו יורשים, נראה דהאם זכתה בממון במתנת שכיב מרע אם יחזירו המלך ואע"ג דאינו יכול ליתנו במתנת בריא ולא למוכרו דגזל ולא נתייאשו הבעלים מ"מ במתנת ש"מ קנה המקבל למ"ד אמלוה שיש לו ביד אחרים דאין בריא יכול להקנותם לאחרים אלא במעמד שלשתן ובש"מ מהני כי אמר הלויתי לפלוני הלכך זכתה אמו וכל ש"מ הוי מצוה מחמת מיתה ואין צריך להזכיר מיתה אלא במתנת ש"מ במקצת או בבריא ואע"ג דאשה גובה כתובתה במתנת ש"מ דאפילו מירושה דאורייתא גביא ממטלטלי בזמן הזה מתקנת הגאונים כ"ש ממתנת ש"מ דרבנן דגביא מ"מ כיון שהממון ביד המלך אינה גובה כי ראוי הוא ולא מוחזק ואע"ג שממלוה שביד אחרים גובה כדאיתא פרק הכותב אע"ג דלגבי בכור הוי ראוי ואינו נוטל בה פי שנים כדפסיק רב פפא פרק יש נוחלין התם פר"י דכיון שיש ביד האשה מיד לישבע וליטול הויא לה מוחזקת וזה אין שייך כאן, אכן אם שייר שלא צוה לאמו כי אם הפקדון ולא שייר דברים שהיו לו כמו שמשמע קצת מתוך הכתב, אז לא זכתה וינתן ליורשין ולא לאם ולא ליורשיה.