כרך של רומי · חלק ו׳ סימן י׳

מעתה אשובה אראה מה שכתבת הנחמד ונעים! באמצע דברוך וז"ל גם לא ידעתי מקום ספיקא מי אתי עשה וכו' עד ועוד כמה דברים בטלו בשו"את את"ר ואני רואה כי חובה עלי שלא לשתוק בדבר זה ואומר. א"כ לפי מונח זה נסתם כל חזון ומאי האי דקא מהדרת חמדת הלבבות! למשכוני אנפשך אחד דבריך אלו להתיר משום דקס"ת הוי דאורייתא או תקנת עזרא וכיוצא. והלא יאמר לך האומר למתונך הוסיף על קס"ת חומרות כל מה שתוכל עכ"ז לא הגעת לחצי שיעור עקירת מצות שופר ולולב וקריאת מגילה והדומה וכאלה רבות וא"כ גם מצוה זאת דקס"ת יבטלוה לגמרי באותו ב"הכ אפי' שאין ב"הכ אחר ואפי' דהוי דאורייתא. ומכ"ש ממצות שופר ולולב נפקא דהתם בטלום בכל תפוצות ישראל והכא עכ"פ מתקיימת במדינה אחרת ולפי זה אני בא עליך פקח שבחכמים! בממה נפשך אם תחשוב דמצוה דאורייתא לא ניתנה ליבטל מפני שבות דרבנן א"כ עכשיו כי אין לנו רשות הרבים דאורייתא נקיים מצות שופר ולולב כיון דלא הוי כי אם שבות דרבנן. ואם כה תאמר שאני איסור שבת דחמיר לן ודינא יתיב להחמיר בשבות דרבנן ומפניו מבטלינן מצות עשה. א"כ למה ישבת בין המשפט"ים להתיר להביא אומן גוי אחד שמדבריך נראה שנגררת אחר דברי הרב זרע אמת המראה פנים לאסור וא"כ מאי אריא דקס"ת דאורייתא הרי אתה עובר על שבות חמור דרבנן הא אין עליך אלא לומר כמ"ש בתשו' בשמים ראש סי' שכ"ט וז"ל: שאלתי את פי מורי ז"ל בכמה איסורי הוצאה בשבת אנו סומכים על שאין לנו רשות הרבים עכשיו ואין לנו לגזור כל כך. מעתה למה לא יתירו ב"ד את התקיעה ואת הלולב בשבת שכל עיקר איסורו אינו אלא משום שמא יוציאנו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים? והשיב לי וכי יעלה על דעתך לפי הפשט שמשום איש אחד שיטעה ראו לעקור מצוה מכל ישראל. אלא שבתחילת מתן תורה נתנו המצות לעשותן בארץ בזמן שיושבים עליה (אמר הפוסק משי"ח ס"ט כן הוא דעת הרמב"ן בפי' ע"הת וכן דעת הרשב"א ח"א סי' קל"ד ועיין לו שם סי' צ"ד שם שם לו דברים בסתר המדרגה ועיין הרדב"ז דפ"ו ח"ב סי' תרצ"ו ואני במקומי ביארתי הקדש עם הקדמות האר"י ז"ל ואכמ"ל) ולאחר מכאן מסרן הכתוב לחכמים יודעי העתים והם ראו לחזק ביותר את השבת כי הוא היותר עיקר וחיוב לנו (כי הוא אשכול שכל אמונתינו ויחודנו תלויה בו כנודע. דברי הפוסק ס"ט) ולפיכך כל שאפשר שיבא שום קלקול על ידו בזמן מה עקרו אפי' מצוה כי יש כח ביד ב"ד מזמן עזרא ואילך (לא עכשיו שאין לנו ב"ד הגדול שמשם תורה יוצאה לכל הגולה. דברי הפוסק ס"ט) כי הכתוב מסרו לחכמים לאחר הגלות וכחם חזק אם לטעת ואם לעקור וכשאנחנו נחזור להתיר הנטילה והתקיעה אתי לזלזולי לפיכך מניחים אותם במנהגם. עכ"ד אות באות. (ועיין אורחות חיים דקי"ו ע"א שהביא חקירה זאת בשם יש שואלים ותשובה דחוקה הרבה ותשו' בשמים ראש יותר נכנסת אל לב מבין ודוק ועיין תשב"ץ ח"ב סי' קצ"ז וסי' רי"ס שהאריך בכל זה עי"ש ותרוה צמאונך ועיין בחי' דינים לרבני ירוש' הקדמונים סי' מ"ח נדפסו מחדש בס' חיים וחסד למהר"ח מוספיא ז"ל שכתב דאין הטעם משום דהוי שוא"ת אלא משום דאינו עושה המצוה באותו מעשה בעלותו באילן והעברתו ברה"ה. כי כל זה אינו אלא הכנה למצוה עוש"ב.)