כרך של רומי · חלק כ״ו סימן נ״ג

מאמר ישוב על פני המשיב עלינו. שמתם לאל אותות כדי שיכיר בהם בתיהם *(ב) ואמר שבתשעה המכות אשר הכה בהם המצריים קודם מכת בכורות לא היה למלאך הממונה בהם ממשלה להביא כמותם לישראל אבל כמו שהוא בכתוב והנה לא מת מכל בני ישראל דבר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והדומים להם אמנם מכת בכורות כמעט שהיה הדבר כולל למצריים וגם לישראל לזה נאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואין ספק כי כמו זה המות הפתאומים אשר קרה לבכורי מצרים היה בשינוי מזגיהם אל קדחת חדה מופלגת ושורפת והגרת הדם *(ג) וחנן ה' בשהיה בבתיהם בעלי חיים שחוטים צלוים בלתי שבורי עצמות אלא בבית כל אחד מהם שה תמים צלוי ועל השערים הדם לדחות מלאכי החבלה ולזה האופן הד' טוב מן הג' והוא טוב ההשמע ושלא יהיה האדם החסיד מהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. אין רצוני בזה שימנע האדם מן החכמות וכ"ש מן המגיעות אותו לידיעת האל יתברך כי אין זה משובח. (אמר המשי"ח ס"ט עיין בקונטריסי קנאת ציון דט"ו ע"א ובפרט בד"ה אמור לי יעזרך אלהים וכו' ותראה שכל חכמי ישראל המובהקי' זהו כל חשקם ומאויים בלי ספק והרי מצינו תל"ית רב מפורסם וקדמון קרי בחיל אמיתות דבר זה עם כל תנאיו ודי בזה) אבל רצוני שהאדם כשידע באמת שבכאן נבואה בפנים המאמיתים אותה מקיום השגחת הבורא בנבראים ונתקיימה אליו נבואת נביא שלוח להראות המופתים הגדולים על ידיו ובהוציאו לחפשית אמתו' (אמר המשי"ח ס"ט בכתב רש"י כתיב אומתו ובכ"ס כתוב אמתו' שיראי ר"ל אמיתותו יתברך במה שהראה להם והמעיין יבחר) במה שהראה להם על ידו וכאלו הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל ולא ציוה דת בלתי יכולים בה ולא נראית בהנהגתו לעולם דבר ייגע *(ד) ולא סר מהיות מעולה ומכובד מן האל יתברך באומתו אח"ך אמר לאומה שהאל יצוה אתכם ויזהיר אתכם מכך במה שלא ידעו סבתו ועלתו ומי שקבל זה על דרך האמונה וההצדק (אמר המשי"ח ס"ט גם מילת ההצדק מועתקת על רעיון הערבי. תצדיק. ויאמר דוקא על אופן זה) הנה הוא מאמין ומי שרצה להתחכם ויאמר איזה תועלת במנוע להם בשר הבהמה ההבלתי מפרסת פרסה ושוסעת שסע והרג אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכדומה לזה הנה הוא אותו שלא יתנהג במדת המוסר עצמו להשלים מצות האל ולנו שנשיב להם כשירחיבו לשונם בכמו אלה התוכחות בחשבם מה שעשה אברהם אבינו ע"ה די ממנה שלא יכחישוהו והאל יתברך יודיע לו בנבואה כי ביצחק יקרא לך זרע והבטיחו בהבטחות יקרות אח"כ ציוהו להקריבו קרבן ולא רצה להתחכם ולהתוכח ולומר ואנה היעודים הנכבדים והתקוות הנכבדות אשר הבטיחני בהם אבל מסר עצמו להשלים מצותו והאמין שאין שיעור לידיעתו בצרוף אל ידיעת האל והלך ונשמע למצות האל ית' ולא נעלם מהאל זה האופן ממנו אבל כיוון שיהא הנהגתו ומדותיו חקוי יעשו כמהו אותם השומעים הנשמעים לאל יתברך ודוגמא ישימו מגמת פניהם אלה *(ה) הנה אלה תועלות אלה הענינים הדקים המתוקנים בדרך חכמה שהם ההפרש וההבדל בין הכפירה והאמונה. ע"כ: