כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

רביעית שענין האיום וגיזום הנהוג בכל קבלת עדויות חמורים כאלו אני עשיתים בשבועה חמורה בנק"ח ספר הב"ד ביד כל העדים מתחילתם לסופם ובס' כ"ד כת"י כתוב על הקלף מ"ש ס"ה לאלף הששי כתוב בטוליטולא ונמצא באוצר הספרים שלי ובעיר הזאת שבועה כזאת חמורה אצלם וקורים אותה שבועה בקדמון: וחילי שמעיקרא בהיותי מ"ץ ברומי וקורפו שהם עיירות אשר תחת ממשלת הנוצרים שמנהג דייני הנוצרים להשביע בנק"ח ספר הכ"ד לישראלי ואני בתחילת בואי שמה נדמה בעיני כמו זר ובפרט בזוכרי תשו' הרדב"ז סי' ק"ט דפוס ויניצייא כמה מצטער אותו צדיק על מה שמחייבים לדיין להשביע לישראל שבועות אשר לא כדת וע"כ יצאתי לחפשי ומצאתי הון לי בתשו' התשב"ץ ח"ג סי' ט"ו שהוא מנהג קדמון בארצות אדום להשביע את העדים והוא העיד שגם הריב"ש היה נוהג בארג'יל שהוא מארצות ישמעאל והוסיף וכתב וז"ל ואמרו לו שעל עדות שנמסרה בברצלונא היה או' הר"ן ז"ל אני רוצה שבועה בעדות זה ע"ש. ואחר שהאריך בזה כתב וז"ל ומ"מ אם אנו רואים הדור מקילים ודורשים היתר לעצמם שעדות שאין בה שבועה אין בה איסור אנו חייבין לדון ע"פי טעותם וכדאמר התם לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ע"כ עי"ש שהאריך:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.