כרך של רומי · חלק כ״ד סימן נ״ח

ואני לא רציתי ליכנס בפרט זה כי הפנאי אינו מסכים לטייל ארוכות וקצרות בכל המסתעף בנדון שלפנינו כי עול רבנות זה הוא עול ברזל ולא בדרך הפלגא ומלבד אותם ההכחשות המבוררות שבין העד הא' להעד הב' ומלבד זה ג"כ ההכחשה הגדולה והנפלאה אשר דנינו עליה שכל הפוסקים מסכימים בה להחשיב העדות בטלה אפי' בד"מ הקל כי היא בגופא של עדות הקדושין וגוף המעשה וכאשר הארכנו לעיל מלבד כל זה כי העד המכוער הלזה כבר נפסל מדאורייתא בעדות כ' אנשים כשרים בחילול שבת ומלאכה דאורייתא ולא הוצרכנו לחתר אחר פרט חשוד על העריות ומתייחד עמהם כ"א להחזיק נדון שלפנינו בכל חיזוקי סופר ולסתום פי כל המקטרגים שיוכלו לצאת להחזיק הנערה בחזקת מקודשת או להצריכה גט מספק ע"פי איזה עילה או סיבה וסברת איזה פוסקים כי לא איפרק כי כותלי בית המדרש מלאים זיו ולא סגי דלא ימצא איזה פוסקים יחידים וחוששים בפרט מהפרטים. על כן על כל דברי האגרת הזאת הוא שנטפלנו להעלות בספר ובדיו גם פרט דין החשוד אשר מפי מהרשד"ם גופיה כבר אתה שומע תרתי האחת דהפוסקים הגדולים והרבים אשר בית ישראל נכון עליהם סברי לפסול החשוד לעדות אשה בין לאפוקא בין לעיולא וצירף עמהם גם דעת הרמב"ם מאריה דאתרין נגד מה שהעלה מרן ז"ל בבד"ה זאת שנית דקול שופר שומעת נפש הקורא מפי מהרשד"ם שאפי' היו הפוסקים הפוסלים בחשוד מועטים ויחידים היה ראוי לסמוך עליהם בנדונות חשכים צלמות ולא סדורים כאלו ובפרט בראותו מ"ש הרב אשדות הפסגה ד"ן ע"ב לפסול דאורייתא מי שמגלח זקנו בתער כאשר יגלח היוסף העד אשר לפנינו הא ודאי אחר כל אלה הדברים תנוח נפש הקורא בלומדו דברים ככתבן ובקול גדול ולא יסף יאמר הותרה רחל בת אברהם משולם הותרה ואינה צריכה גט ואפי' ריח גט וכל מעשה הקידושין היו מעשה קוף בעלמא בזה תל"ית עלה בידינו גם הסעיף הב' מלובן ומזורז בלי שום פקפוק תל"ית: