כרך של רומי · חלק כ״ד סימן נ״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ולא נכחד שענין זה לאו כ"ע מודים בו רצוני שיהא נפסל לעדות בחשדה ואפי' תמידית כמבואר בכ"י בא"הע סימן מ"ב ובח"מ סימן ל"ד ובכנ"הג כאן ושם וגם מתשו' זאת דסלקינן מינה משמע כן שהרי בההיא קאמר אפילו לפי דברי המפרשים כלומר וליה לא ס"ל וכן הוא האמת דמרן השמיט דין זה מהשתי שולחנות א"הע וח"המ ומורם דוקא הוא שהעלם על השלחן הטהור כיע"ש ולדעתי טעם מרן שהשמיט דין זה מס' הקצר אינו אלא מפני מה שהדר ביה בבד"ה בדעת הרמב"ם וצירפו לחולק לדעת המפרשים וכיון דס' הקצר הוא עשוי לארצות המערב דפסקי כדעת הר"מ ע"ז השמיטו ולא ראיתי עדין לפי מרוצת למודי בענין זה מי שנתעורר לתת טעם למה השמיט מדן דין זה מפ' הקצר מאחר דהרי"ף והרא"ש ובנו הטור והתוס' אשר מימיהם אנו שותים הם הם ראשוני המפרשים דאפי' בחשוד וסנו שומעניה פסול לעדות אשה בין לאפוקי בין לעיוליה אם לא דכיון דראה עינו דהרמב"ם חלוק עליהם השמיטו מס' הקצר העשוי לארצות המערב דהרמב"ם הוא מאריה דאתרייהו:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.