כרך של רומי · חלק כ״ד סימן מ״ד

ומכל האמור תם אני למה שראיתי להרב סם חיי די"ב ע"ד שאחר שהרבה לדבר בהכחשות שבנדונו ומכללם אותה הכחשה שמקצת העדים אמרו שהבחורה לקח ידו של המקדש ומקצתם אמרו שהוא לקח ידה וסמך להתיר עפ"י תשובת מהרימ"ט הנז"ל שוב הדר ביה מתשובת הריב"ש ומרן ב"י הנז' דנראה דס"ל דהיכא דבין הכי ובין הכי קידושין יש כאן דלא מבטילנן העדות בשביל ההכחשות ולזה ביקש הרב ענין פיסול העד לבטל הקידושין עי"ש. ואנא נפשאי תמהני עליו דמאי ענין הכחש' נפלא' שבנדונו להכחשו' שבאו לנדון של מרן ז"ל דבאותם ההכחשות שבנדון מרן ז"ל שייך בהו לומר טעו בהו אינשי או שזה שמע לשון בזה וזה לא שמע אבל בהפרש שבין העדים שזה אומר הוא לקח ידה וזה אומר היא לקחה ידו היא הכחשה גמורה שאין אחריה כמוה ומקודם שיגיעו להעיד לפנינו לשון הקידושין כבר הוכחשו בדבר דלא אפשר דטעו אינשי בהכי בין הוא לקחה ידה להיא לקחה ידו דהוא דבר הניכר לעין כל ואם הוכחשו בזה כשמשלימים דבריהם בעדו' הקידושין הרי כת של שקרני' לפנינו וכמ"ש ה' פ"מ וה' פרי הארץ ואין ענין הכחשה זו להכחשות הקלות שהובאו בתשובת מרן דאותם ודאי קילי ודמו למנה שחור ומנה לבן דבאמת טעו בהו אינשי דשוין הן בדמיהן וכדכתב רבינו בצלאל ומהרמ"א הנ"ד לעיל וראייה לדבר שהרי מהריט"ץ בסימן כ"ט בנדונו שהעד הא' העיד שהמקדש נתן בידה ואחד אמר שהיא לקחה מידו כתב דלא הוי הכחשה מפני שמה שהעיד העד הב' לקחה מידו אינו בא להכחיש העד הא' שלא נתן המקדש אלא שרצה לומר שאחר שנתן המקדש היא לקחה מידו ואינו אלא סיום דברי העד הא' ולא הכחשה עי"ש שאני ביארתי דבריו ודוק היטב. ואם בדברי הרב סם חיי מה לו למהריט"ץ להאריך הדבור כל כך ולפרש דברי העד הב' וכנז' תיפוק ליה דכיון דלדברי כולם יש כאן קידושין א"כ תו שמא הכחשה בבדיקות ולדעת זו כבר מסכים למהריט"ץ ככל התשובה שם דעידי הקידושין לד"מ דמייא וממילא כל הכחשות שבבדיקות עדותן קיימת ומה לו להאריך כ"כ לפרש דברי העדים שלא יתנגדו ז"לז אם לא שהרב מוהריט"ץ בעוצם בינתו ראה והבחין שאם לו היה פי' זה והיינו מפרשים הוא נתן תחילה הא ודאי הוייא הכחשה שאין לה שום תשובה ושום פירוש ולזה פירשה הרב כמין חומר ועלה ביאורו יפה יפה. אבל בנדון הרב סם חיי ז"ל שהעד אחד אומר שהוא תפס ידה והב' או' שהיא תפסה ידו הכחשה גמורה ממלת טעמי קשוט. א' דלא טעו אינשי בהכי והוא דבר הניכר לעיני השמש. ב' דאין אתה יכול לפרש דבריהם שלא יוכחשו זא"ז דלשון הוא תפס ידה מורה תחילת הענין כדי ליתן הקידושין ואין לו פירוש אחר ואם תפרש כן הרי דברי העד הב' המעיד דהיא תפסה ידו מנגדים דברי העד הא' מן הקצה אל הקצה שלא תוכל לפרש דבריו ולכוונם עם דברי העד הא' אפילו בדרך דוחק עצום דעיקר הערות הוא מי תפס תחילה היד כדי ליתן הקידושין או ליקח ואם כן נמצאו דברי העדים סותרין זא"ז ובזה אפילו הרב דרכי נועם הביאו הגאון הרמ"ז ז"ל יודה שהרי כתב דאין להתיר בהכחשת העדים כי אם היכא דהעיד הב' בפירוש להיפך מן הא' ונמצא דכוונתו כאשר ביארנו דנדונינו עדיפא מנדון מהרשד"ם בסימן פ"ח דהתם מפני דמתברר ההכחשה שז"א שבפסח השלימה הי"ג שנה וז"א נולדה קודם הפסח אפילו דלשניהם גדולה הוי קרי עליה הכחשה גדולה. בנדון שלפנינו שהיא הכחשה בפירוש להיפך מן הא' ובגופה של עדות עאכ"ו: