כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ל״ב

וכן בירר דבריו הדק היטב הרב מהר"י בירב ז"ל סוף סי' נ"ז וז"ל הרי מבואר שכל השנים היו מעידים על הקדושין כיון שהיה הכחשה ביניהם ז"א שנתן הקי' בסרבל האב וז"א באצבע היד הלא הוו קדושין אפי' לדעת בית הלל דדוקא בזה או' מנה וז"א מאתים עדותן קיימת שיש בכלל מאתים מנה ולא אמר הריב"ש דהויא מקודשת אלא מפני שיש עדות של שנים בנתינת הקדושין באצבע ושנים אחרים בנתינתו בסרבל האב דממ"ן כת אחת כשרה וכן כתוב בפי' בנמק"י פ' זה בורר והר"ן ז"ל דהכחשה במקום או בזמן או בגוף העדות עדותן בטלה ולא ראיתי שום חולק ע"ז עכ"ד וכן הרב פרי הארץ ח"א דל"ח ע"ב אחר שהאריך בחלק הד' בעיקר מחלוקת זו של מוהרימ"ט ומרן ז"ל או עדות קדושין לדיני נפשות דמי או לא ושעליו קאי תשו' הרב דבר משה א"הע סי' כ"ה עכ"ז כתב דבנדון דידיה שאני שיש הכחשה גמורה שהא' אומר שהיה מנה בענין המעות והעד הב' לא הזכיר מנה כלל רק שנטל הב' גרושים ואמר לו בלשון שאלה קבלת הב' גרושים קי' והשיבה לו קבלתים וע"ז כתב הרב דזה ודאי הכחשה גמורה ביניהם וכל כי האי לא עבידי אינשי דטעו וזה יספיק לבטל עדותן עכ"ד: