כרך של רומי · חלק כ״ד סימן ל׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובאמת סיועו עלה יפה יפה שהרי בס' י"א לא חשש להכחש' העדים שהראשון אמר שאבי הבת אמר יהיה יהיה והב' אמר שהשיב תן פה תן פה ובירר סברתו מהרשד"ם דאחר דתן פה תן פה לא גרע בנ"ד אפשר שמי שאמר יהיה יהיה לא זכר וחשב שכן אמר לפי מה שנראה לו בעת ראיית העדות שכך היתה כוונתו לקבל הקידושין והו"ל כמוכחשין דבעדות ממון וקדושין לא הויא הכחשה ע"כ ודקדק מזה הרב פ"מ שם דנראה להדייא כוונת מהרשד"ם שטרח ודקדק הרבה בנדונו שלא יהיה שם הכחשה בכוונה בין עידי הקדושין בעצמם אמנם בהכחשה שבין עידי הקדושין בעצמם היא הכחשה גמורה דלא עבידי למטעי בכך כגון מה שפסק מהרשד"ם גופיה בסי' פ"ח שבעד אחד שהעיד שהנערה השלימה י"ג שנים בחג הפסח השל"ח ולפי עדות הב' נולדה קודם הפסח ויש לפחות ה' ימים יותר ביניהם נמצא שהם עדים מוכחשים וגדולה מזו כתב הב"י שאם ע"א אמר קודם הנץ החמה ואחד אמר בהנץ החמה עדותן בטלה שהדבר ניכר לכל ע"כ למדנו שאע"פי שאחד אומר בב' לחדש ואחד בג' לא הוו מוכחשים משום דאפשר דאחד ידע בקיבועא דירחא ואחד לא ידע אבל בדבר הניכר ליכא למימר הכי כ"ש בנ"ד דז"א בחג הפסח וז"א בין פורים לפסח בודאי ניכר הרבה והוו מוכחשים ואין לומר דלא מיקרי הכחשה כיון דלפי עדות שניהם לכל אפייא הוי גדולה ודמי לשניהם מעידים על מיתתו אפי' דהוכחשו דהתם אין אנו צריכים אלא ע"א וכל אחד לבדו נאמן אבל בנדון הקדושים אנו צריכין ב' עדים וכיון שמכחישין זא"ז אין כאן עדות ע"כ:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.