כרך של רומי · חלק כ״ד סימן כ״ה

הראיתיך בעיניך קורא נעים דהפרש גדול בין נדון מרן הקדוש ז"ל דהיו דברים חיצונים לגמרי על גוף הקידושין וע"ז דימה אותם למנה שמיר וכו' דלכל אפייא שוין בדמיהן וכן כי אמר בזה או לא וכן כי אמר הקידושין באמצע המנין או בסופו דקדושין גמורין ועל זה שפיר כתב מרן הק' ז"ל לדמויי לד"מ דאם הוכחשו בבדיקות שאין גוף הענין תלוי בו עדותן קיימת לא כן בנדון הרב"א והרמ"ח שהם בגוף הענין ונפקא מינה לדינא בענין הקידושין בין עדות הע'"א לעדות ה"ב כאשר בירר יפה דבריו הרב"א ז"ל דבזה אפילו מרן הק' ז"ל יורה בלי ספק ויש לי הוכחה גדולה לזה שהרי הרב כהונת עולם סימן מ"ה על נדונו שע"א העיד שכשהתחילה לאכול החבוש אמר לה שנותנו לה בעד קניינים וסבלונות וע"א העיד שקודם נתינה אמר לה שהוא נותנו בעד סבלונות ע"ז כתב והבאתי את השלישית דאיכא בנ"ד הכחשה גמורה בין ב' העדים כמבואר ולא מבעיא לדעת מהרימ"ט שהסכים דבעידי קידושין אפילו בהכחשה בבדיקות עדותן בטלה וכו' אלא אף להנראה משאר גדולי האחרונים דס"ל דעדותן קיימת מ"מ כולם שוין לטובה דבחקירות עדותן בטלה ואף שאין ההכחשה בז' חקירות שמנו חכמים בלשון המשנה כבר האריך רב"ן סימן ה' והוכיח במישור דכל שהיא בגוף העדות לא מבעיא להרמב"ם דס"ל באחד אומר בסייף ואחד אומר באדירן דחקירה מקרי אלא אף להחולקים היינו משום דלא איכפת לן לשייולינהו בזה אבל בקידושין שצריך לידע אם מתחילה קבלה ברצונה או בערמה ואם אמרה אח"ך הן או שתקה לכ"ע היא מכלל החקירות ולא עוד אלא שמהר"ם אלשי"ך ז"ל בסימן ק"ד כ' שכל שההכחשה בסגנון ענין הקידושין אפילו דלא נפקא מינה מידי בטלה וכ"ש היכא דנפקא מינה בעלמא אף דלאותו נדון לא נפיק מינה מידי דלכ"ע הוו קידושין עכ"ז בטלה עדותם ע"כ.