כרך של רומי · חלק כ״ב סימן ז׳

דיתבא על נהר טיבירי וממימי מעינות ובארת מסתפקא. האמת אגיד דבכל הגיטין הנז"ל חדשים גם ישנים אין הנוסח כי אם דוקא דיתבא על נהר טיבירי אנא וכו' והשאר הושמט ולא ידעתי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם מאחר דהדבר נודע דכל הסיפוק של רומא הוא ממימי מעינות ובארות שהמעינות והבארות מים חיים אשר ברומא עין לא ראתה בשום מקום והיא ר"ל רומא היא המפורסמת בריבי רבבות מעינות שבה עד להפליא ואין מסתפקים מימי הנהר אפי' לסוסים וכביסה כי מעינותיה יזובון בשוקים וברחובות לאלפים ולרבבות ומשם מסתפקים לכל דבר קטון וגדול שתיה אדם ובהמה רחיצת בגדים זולת השרת העורות דבר מה מפני הניוול ותו לא ואחרי היות כן גדלה התמיהה מה ראו על ככה להשמיט המעינות והבארות שמשם לא בלבד רוב הסיפוק אלא כל הסיפוק וכבר נודע מחלוקת המובא בהגמ"ר סו' מס' גיטין או' תס"ז וז"ל ר"י מפאריש וחתנו היו מונעין מלכתוב לא מעינות ולא בארות בעיר שיש בה נהר וגם בטריויש שיש כמה בארות אין כותבין רק הנהרות וכן הנהיג ר"פ בסוף ימיו וכו' ורבינו יהודה כתב בסוף ביצה שיש לכתוב כל ספוקי העיר בגט ועיר שיש בה מעינות ובארות ונהרות יכתוב כולן ור"י מפאריש חולק ואומר שאין לכתוב כ"א עיקר סיפוק המים יע"ש עכ"ד הגמ"ר הראת לדעת שעיקר מחלוקת ר"י מפאריש ורבינו יהודה הלוי כתוב הסיפוק לכל הסיפוק אבל אין מחלוקתן בשביל שיש נהר שהרי ר"י מפאריש גופיה הוא שכתב דבמקומות שיש נהר אין כותבין בארות ועכ"ז במחלקותו עם רבינו יהודה נתן טעם משום דאזלינן בתר רוב הסיפוק ולא בעינן כל הסיפוק הא מיהא לעולם רוב הסיפוק בעינן אבל אם אין רוב הסיפוק מהנהר (ואפי' מעוט כנ"ד) מהיכא תיתי שלא לכתוב המעינות והבארות שהם רוב הסיפוק לכל הפחות אלא ודאי דכונתו לומר דבעיר שיש בה נהר קבוע ויש בה מעינות על הרוב רוב הסיפוק הוא מהנהר וע"כ אין צריך לכתוב מעינות שהם מיעוט הסיפוק הא לאו הכי הוו דברי ר"י מפאריש סתרן אהדדי דאיהו מתחי' כתב בסתם דכל עיר שיש בה נהר אין צריך לכתוב מעינות ור"ל לפי' הס"ד אפילו אין מסתפקין מן הנהר כל עיקר ואלו במחלוקתו עם רבינו יהודה ז"ל הא גילה דעתו דלכל הפחות רוב הסיפוק בעינן אלא לאו כדאמרן וראיה לדבר שכן הוא פי' מחלוקת זה שהרי הרואה יראה למב"י אה"ע ס' קכ"ח סי' י"א שהביא מה שמצא כתוב בקו' בשם מוהרי"ק וז"ל בענין מי סיפוק העיר אעפ"י שיש פוסלי' לכתוב כל מימי הסיפוק מ"מ הפוסקים האחרונים הסכימו שלא לכתוב כי אם רוב ספוקי העיר אם בארו' אם מעינות גם נמצא כתוב בשם ר"פ ור"י מקורב"יל שלא לכתוב כלל לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר אם העיר יושבת על הנהר פן יבא לטעות לכן טוב שלא לכתוב כי אם רוב סיפוק העיר היכא שהאחד מהם מן הבארות או מן המעינות הוי רובא דרובא ואידך הוי מיעוטא דמיעוטא כמו אם עשר ידות שותין מי באר או בהפך היה ראוי לכתוב מי בארות ולא מי מעינות כי אם לתפוס חדא דרובא ולהניח מיעוטא דמיעוטא מאחר שכתבו הפוסקים שלא לכתוב כלל. לכל הדעות אם לא נכתב כשר ואם היה כותב על מי בארות או על מי מעינות. ולפי האמת לא תחשוב יושבת על מי בארות או מעינות באשר אין מסתפקין מהם כי אם מיעוטא דמיעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דמזויף מתוכו שהרי בסיפוק תליא מילתא כמ"ש המרדכי א"כ פשיטא שיש למנוע מלהכניס עצמו באותו ספק אלא יכתוב רוב הסיפוק ויניח המיעוט עכ"ל הקונטריס. וסיים מרן ז"ל וכתב ודברי הפוסקים לכתוב כל מימי הסיפוק והמונעם מלכתוב בארות ומעינות בעיר שיש בה נהר הלא הם כתובים במרדכי סוף גטין עכ"ד מב"י ז"ל אות באות והוכרחתי להעתיקו אות באות יען יש ללמוד ממנו לנ"ד כמה הלכתא רבוותא. הראשון שהקונטריס בשם מוהרי"ק עיקר מטריה הינו ברוב הסיפוק עם לכל הסיפוק וע"ז כדי להכריח כי הסכמת הראשונים הוא לכתוב רוב הסיפוק הביא לשון הר"ף והר"י מקורב"יל דמקום שיש נהר אין לכתוב בארות ומעינות כי אם הנהר דוקא. וסיים וכתב לכן טוב שלא לכתוב כי אם רוב סיפוקי העיר הרי דעיקר ראיתו מדברי ר"פ ור"י מקורב"יל ז"ל שבמקום שיש נהר אין לכתוב מעינות וכו' היינו משום דמסתמא רוב סיפוק העיר מן הנהר וע"ז א"צ לכתוב כל הסיפוק דהיינו מעינו' וכו' ואי ס"ד דכוונת ר"פ ור"י מקורבי"ל הוא דכשיש נהר באיזה אופן שיהיה בין מסתפקין בין אין מסתפקין אין כותבין מעינו' מאי ראיה קא מייתי מהרי"ק להסכמת האחרונים ברוב סיפוקי העיר עם ענין נהר שהוא ענין בפני עצמו לגמרי ומה דמות יערוך האי לישנא להאי פרדשנא אלא ודאי דגם מוהרי"ק ידע והבין כוונת ר"פ ור"י דטעמם דכתבו דכשיש נהר אין כותכין מעינות משום דמסתמא רוב הסיפוק מהנהר ומיעוט מן המעינות וע"ז כתבו דלא יכתוב מעינות מטעם דרוב הסיפוק שהוא הנהר הא איכא וע"ז האריך עוד לברר החששות שאיכא בכתיבת כל הסיפוק ולכן טוב לכתוב רוב הסיפוק דומה דנהר. עוד למדנו שנית שגם מרן ז"ל כך הבין בענין זה של נהר והינו דהטעם הוא דמסתמא רוב הסיפוק ממנו שהרי סיים וכתב מרן הקדוש וז"ל ודברי הפוסקים האומרים לכתוב כל מימי הסיפוק והמונעים לכתוב בארות ומעינות בעיר שיש בה נהר עיין מרדכי וכו' הרי לך דמרן הקדוש ז"ל קרי בחיל דההפך לכתוב כל מימי הסיפוק שהוא רוב הסיפוק הוא לכתוב נהר בלי מעינות ובארות. דנראה דעכ"פ בכתיבת נהר לחוד מיהא הוי רוב הסיפוק. ואי ס"ד דכתיבת נהר בלי מעינות מלתא באנפי נפשא היא ולא משגחינן אחר הסיפוק כלל דברי מרן ז"ל אין להם שחר היכי הוי דבר והופכו לדעת האומרים דלא די ברוב הסיפוק להביא אותה דעיר שיש בה נהר שאינו ענין כלל וכאמור אלא לאו כדאמרן. וכן יש ללמוד מדברי מרן ומור"ם בספר הקצר שם סימן קכ"ח ס"ו וז"ל אם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר וכתב מורם ז"ל וז"ל ויש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל סיפוקי העיר וכן נוהגין במדינות אלו וכו' עכ"ד הרי גם ממחלוקת מרן ומור"ם בספר הקצר תורה יוצאה בה נומא ככל מה שכתבנו אנן בעניותין דעיקר דעת מרן לומר דבעיר שיש בה נהר אין כותבין בארות ומעינות הינו משום דכשיש בה נהר מסתמא רוב הסיפוק הוא מהנהר כיון דהעיר יושבת על הנהר ולאו הלכתא בלא טעמא היא לומר דכשיש בה נהר בין מסתפקין בין אין מסתפקין אין צריך לכתוב שהרי בסיפוק תלייא מילתא וכמו שהביא הוא עצמו בב"י ה"ד לעיל דאלת"ה מאי האי דסיים מור"ם וכתב ויש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל סיפוק העיר כאלו מרן דיבר דדי ברוב סיפוק כדי שיבא מור"ם ויאמר דיש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל הסיפוק הא מרן לא דיבר בזה כלל אלא דין באנפי נפשיה דבשיש נהר לא משגחינן אחר הסיפוק כלל אלא ודאי דגם מור"ם ז"ל הבין בכוונת מר"ן ז"ל בדין זה דבעיר שיש בה נהר אין כותבין בארות ומעינות כי אם נהר לבד דהכוונה הוא דכשיש בה נהר מסתמא רוב הסיפוק ממנו והלכתא כדעת הסוברים דדי לכתוב רוב הסיפוק דהינו נהר ולא כל הסיפוק דהינו בארות ומעינות וע"ז סיים וכתב מור"ם דיש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל הסיפוק והינו דאפילו דיש בה נהר ורוב הסיפוק ממנו עכ"ז צריך לכתוב בארות ומעינות שהוא כל הסיפוק ונתבררו הדברי' כשמלה ברוך ה' וכן ראיתי להרב נחלת צבי ז"ל שם שעל מ"ש מר"ן ז"ל אם העיר יושבת על הנהר וכו' כתב וז"ל כן הוא דעת מוהרי"ק (המובא בב"י) ואיירי כגון אם רוב התשמיש הוא מהנהר יעו"ש שהעתיק כל לשון מוהרי"ק המובא בב"י ז"ל שודאי כוונתו להעתיקו הוא להראות שמי שהוא רואה דברי מוהריק"ו המובאים בב"י בשורשם בהכרח צריך לפרש הטעם דבעיר היושבת על הנהר אין צריך לכתוב מעינות וכו' היינו משום דרוב הסיפוק ממנו הא לאו הכי לא שהרי קורא בגרון מוהרי"ק ז"ל דבסיפוק תלייא מילתא ואם אין מסתפקין ממנו היכי יכול להשמי' בארות ומעינות שהם רוב הסיפוק או כל הסיפוק כנ"ד? וע"ז שפיר העתיק הנ"ץ כל לשון מוהרי"ק לתלות דינו שכתב אם רוב התשמיש הוא מהנהר באילן גדול והאמת אתו אלא שקיצר וכן ראיתי למוה"ר בס' גט פשוט שם שעל מ"ש מר"ן ז"ל אם העיר יושבת על הנהר וכו' כ' וז"ל כ"כ בשם ר"ף ור"י מקורבי"ל ז"ל ויש לחקור מהו הטעם דאפ' לומ' דאיירי דרוב הסיפוק מהנהר ומיעוט העיר מסתפקין ממימי מעינות ובארות ולכך כתבו דכיון דיתבא על הנהר שהוא רוב סיפוק העיר אין לכתוב סיפוק המיעוט שהוא מימי מעינות ובארות וכן מוכח מדברי הגמ"ר ז"ל וכ"כ בנ"ץ. א"נ אפשר דאע"ג דמיעוט העיר מסתפקים מן הנהר ורובא מסתפקים מבארות או מעינות אפ"ה כותבין נהר משום דמפורסם יותר ונכרת העיר על שם הנהר מה שאין נכרת העיר על ידי סימן שיש בה בארות ומעינות פן יבא לטעות כלומר שמא יטעו לכתוב בורות במקום בארות וכו' עכ"ד יעו"ש. הראית לדעת שגם הרב גט פשוט ז"ל בטעם הראשון כתב כדברינו ממש שעיקר הטעם הוא שרוב אנשי העיר מסתפקין מן הנהר וסיים וכתב שכן מוכח מהגמ"ר ואין ספק שכיוין על כל ההוכחות שהוכחנו לעיל שכמעט ר"י מפאריש קרי בקל קרנא שבטעם דבריו שכתב דבעיר שיש בה נהר אין כותבין באמת ומעינות היינו משום דרוב הסיפוק ממנו וכאשר הארכנו לעיל ומינה לא נזוע שלשון הגמ"ר הנז"ל כולו אין לו משמעות אחר כלל כלל לא. וגם ל' מב"י בסדר הבאת המחלוקת שבהג"מ קורא בגרון פשט זה וגם לשון מור"ם בהגה אין לו פשט אחר וכמו שלזה הסכים עוד הרב גט פשוט שם למטה באותו עמוד וז"ל א"נ אפשר לומר דכוונת מור"ם לומר דאע"ג דרוב בני העיר מסתפקין מן הנהר ומיעוט מן המעינות כיון דיש מקצת בני העיר מסתפקין מן המעינות כותבין גם את המעינות וכן נראה מדברי הגמ"ר דיש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי העיר אף על גב דזה הוי רובא ואידך הוי מיעוטא וכן הדעת נוטה דזו היא דעת מור"ם עכ"ד ואי דעתו נוטה שכן הוא דעת מור"ם ז"ל וכמו שהוא האמת א"כ בהכרח שכוונת דברי מר"ן הקודמים וכל המקורות אשר מהם חוצבו ופירשו שמימי הנה' הם רוב סיפוקי העיר וא"כ אחר מ"ר תו אין מקום לכל מה שפלפל שם הרב גט פשוט בטעם הב' לומר דאפילו במיעוט הסיפוק מהנהר די דאחר האמת דברי המרדכי בשורשן ודברי מוהרי"ק בשורשן ולשון מור"ם ז"ל בהגה אינן מניחין להרכיב שום פירוש וטעם כי הפשט האמור ומדובר לא יופשט מעל דבריהם והוא האמת. ומה שתמה הרב גט פשוט על הלבוש ז"ל למה השמיט דין זה דיושבת על הנהר שפסק מר"ן וסיים וכתב שלא ירד לסוף כוונתו. אני אומר אישר חיליה דהלבוש ואפריין נמטיה שהשמיט דין זה בסתם שכמעט הוא לאבן נגף לאלו הפוסקים דין מתוך השו"ע ואין עומדין על שורשן של דברים. וכבר צעקה העזר"ה צעקות גדולות ונאמנות על הפוסקים דין מתוך הש"ע כנודע ה"ד ביד"מ כי יהיו נכשלים כעור באפלה וזו שלפנינו כא' מהם. דבודאי ישגו ברואה שפשט דברי מרן סתמ' קתני עיר שיש בה נהר לא יכתבו בארו' ומעינו' כי אם הנה' לבד ולא חילק בין רוב הסיפוק או לכל הפחו' המיעוט כטעם הב' של הרב גט פשוט ונר' פשט דברי מרן שלכל אפיא בין מסתפקין ממנו בין אין מסתפקין לעול' כשיש נהר לא משגחי' אחר הסיפוקי' בין רב למעט וזו אינה תורה וארדבא מן הדין אין צריך לכתוב שם הנהר שעיר יושבת אצלו וכמ"ש הלבוש שם ס"ד יעו"ש באורך ועיקר הדין כסיפוק תלייא מילתא ואם אין מסתפקין ממנו כי אם מיעוטא דמיעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דמזויף מתוכו ומ"ש מרן בב"י משם מוהרי"ק ועי"ש ס"ד ה"ו. הרי לך נזק גדול ומפורסם ואבן נגף לבוערים בעם להניח דין זה כפשוטו וע"ז יפה עשה בעט"ו הרב הלבוש להשמיטו מאחר שכל הדיני' היוצאי' מזה כבר מבוארי' שם באותם הסעיפי' באר הטיב כיון דברוב הסיפוק תליא מילת' אם רוב הסיפוק מהנה' ודאי כותבין נהר ולא בארות ומעינו' והוא פשוט וברור כשמש. ומאחר עלו' כל האמו' דעת כל אלו הראשוני' והאחרוני' ומרן בש"ע דלכ"ע בסיפוק תליא מילתא ואם אין מסתפקין נראה כמזויף מתוכו דלפי האמת לא תחשב יושבת על הנהר לענין הסיפוק ואיכא למיחש לפסול הגט. א"כ תורה יוצאה בהינומה וראשה פרוע בנ"ד ברומא שכל הסיפוק הוא מעינות ובארות והיא מפורסמת לכל העולם בריבוי מעינותיה בכל פינה וזוית דבר פלא דודאי דינא יתיב לכתוב בגט המעינות והבארות שמהם כל סיפוקי אדם ובהמה וכביסה ורוב או תרי רובי מכשרת העורות. ואי לא כתבינן ודאי דאיכא למיחש לפסול אגט בלי ספק כיון שהיא מפורסמת בריבוי מעינותיה ובסיפוק תלייא מלתא וכאמור ומפורש לעיל ולית דין צריך בושש. ואם יאמר האומר כיון דברוב הסיפוק או בכל הסיפוק תליא מילתא ואתה הראת לנו שמהנהר טיבירי אין בו סיפוק כל עיקר א"כ באנו לס' החולקים שלא להזכירו אפילו אם הוא מיעוט הסיפוק ואם מזכיר המיעוט איכא למיחש לפסול הגט וכ"ש הכא דאין בו סיפוק כל עיקר. הא ודאי בורכא היא דדין זה לא נאמר כי אם במעינות ובארות דאם חד מהם הוא המיעוט בטל במיעוטו ואין יושבת עליו ר"ל אין מסתפקין ממנו וע"ז אין ראוי לכתוב המיעוט אבל בעיר היושבת על הנהר דיושבת עליו שפיר מקרי לענין ישובה ר"ל בנינה ויסודה כי נהר יסובבה הא וראי הוא סימן בפני עצמו וכמ"ש הלבוש סימן קכ"ח ס"ד עיש"ב וא"כ כשאנו כותבים שם הנהר אינו על סימני הסיפוק כי אם על סימני בנינה והקיפה לא כן בבארות ומעינות שאם אין מסתפקין בחד מהם תו אין אתה יכול לפרש מילתא דיתבא בשום אופן שהרי על בנין העיר כולה אין אתה יכול לפרש מצד טבע הענין שהרי אותו מעין הוא בחד מקצה העיר ודרך המעין או הבאר שלא להקיף כל העיר ואיך תפרש בנויה על המעין וכו'. ואם תפרש דיתבא על הסיפוק הרי אין הרוב מסתפקין ממנו והרי הוא מזויף מתוכו אבל העיר היושבת על הנהר ודאי תפרש דיתבא על בנינה ויסודה כיון דמקיפה והוא סימן בפני עצמו על בנין העיר כענין דכתבינן דעל כיף ימא מותבא וסימן אחר מענין סיפוק מימיה והוא ברור כשמש. אשר בביאור דבר זה רוח לן הטעם הנכון שלא לכתוב דיתבא על נהר טיבירי ועל מי מעינות ובארות וכמ"ש הרב פחד יצחק על פיררא דיתבא על נהר פו ועל מי בארות. דכיון דאין מסתפקין מהנהר טיבירי כל עיקר א"כ הוי פירוש דיתבא על נהר ר"ל הבנין ולא על הסיפוק ואיך יאמר ועל מי מעינות וכו' אחריו כאלו בנינה על מי מעינות ולא סיפוקא. אבל אם מסתפקין מהנהר לפחות להשרת עורות וכביסה דשייך לפרש מלת דיתבא על הסיפוק א"כ יבא אחריו ועל מי מעינות ר"ל על הסיפוק אבל אם אין מסתפקין ממנו כל עיקר א"כ בהכרח מלת דיתבא לא תוכל לפרש ב' משמעיות על עיקר יסוד בנין העיר ועל סיפוקא וא"כ ראוי לכתוב דיתבא על נהר טבירי ר"ל על הבנין וממימי מעינות ובארות מסתפקא על הסיפוק. ושו"ר להרב ג"פ סי' קפ"ח ס' מ"ח והרב ג"מ למוהר"י בולה ז"ל שכתבו כדברים הללו והביאו ראיות אמתיות כיד ה' הטובה עליהם עלז לבי בה' וזה מן התימה על נוסח הפחד יצחק של פיררא שכתב דיתבא על נהר פ"ו ועל מי בארות ולפי הנשמע ומבורר דמלבד דהנהר פ"ו הוא בחוץ מן העיר כ"ה מילין עוד זאת דאפילו אותו יד שמסבב חוץ לחומת פיררא הם מים רעים ומסוכנים וגורמים עיפוש ואויר רע ואין מסתפקין מהם כל עיקר וא"כ נמצא לפי זה (אם כנים הדברים) דכתיבת דיתבא על נהר פ"ו הוא לסימן בנינה ולא לסיפוקא כל עיקר וא"כ איך יכתוב אחריו ועל מי בארות דהוא על הסיפוק כאלו דיתבא יפרש אותו על הסיפוק ואינו וח"ו הוי כמזויף מתוכו וכמ"ש מב"י ז"ל ה"ד לעיל. כי ע"כ אם כנים הדברים כי אין מסתפקין מזה היד של נהר פ"ו אשר חוץ פיררא כל עיקר דינא יתיב לכתוב דיתבא על נהר פ"ו וממימי מעינות מסתפקא ואין לחוש ללעז הראשונים וכאמור לעיל: