כרך של רומי · חלק כ״ב סימן ב׳

הראש האחד בדברים שראיתי כל הגיטים כולם מהזמן הנז' ועד עתה כולם יסבו בלכתם בסדר אחד ולשון אחד הגם שלצאת ידי כל הפוסקים היה ראוי לתקן הדברים אליבא דרובא דרבוותא או על פי מנהג רוב קהלות ישראל עכ"ז כיון שראיתים כלם בדרך אחד ובנוסח אחד לא רציתי לשנות כיון דהוו דקדוקים דלית בהו ריח חומרא ובכמה גטין במספר השנים הנז"ל ודאי אמרינן הוקבע המנהג ואין הדין לשנות משום לעז הראשונים ועיין תרומת הדשן סי' רל"ב הריב"ש סי' שי"ד מוהרימ"ט ח"א סי' פ"ו בארות המים ס' ל"ד דק"פ כנ"הג א"הע סי' קמ"ב הגהב"י או' נ"ב יד אהרן שם או' כ"א יעו"ש שכלל דבריה' הם דבדברים שהם דקדוקי סופדים אפי' דלהיות טוב היה ראוי לשנות משום יופי הלשון או דקדוק הענין או זהירות יתירתא וכיוצא כיון דלית ריח איסור ודאי מניחין הנוסח הקדמון אבל כל שהוא משום חומרא או ספק איסור או לצאת אליבא דכ"ע לא משגיחינן בלעז הראשונים כיין דאיכא ספיקא וצדדין שמן הדין ראוי להחמיר אע"ג דבתופס הקדמונים לא היו כותבין כן מותר לשנות ולתקן כדי לעשות כדת וכתורה לגמרי ויש לחוש לענין שלפנינו שלא יהא בהם ספק יותר מלחוש ללעז הגיטין הראשונים וז"ל מורנו הרב מוהר"א יצחקי ז"ל בתשובה הובאה בגו"ר א"הע ס' א' ס"ג ואשר טענו בעלי הריב כי הב"ד יפה הנז' נקראים מוציאי לעז על הראשונים נוחי נפש גם בזה מהבל ימעטו ויפה אמר שמואל כל הפוסל במומו פוסל ויען נסתרה חכמתם דק קול דברים הם שומעים ותמונה אינם רואים זולתי קול שאין לשנו' מדברי הראשו' והמשנה נק' מוציא לעז ומדמו מילתא למילתא באין מבין היכא אתמ' ואיכא לא אתמר והרוצה לעמוד בשורשי הדברי' יעמיק עיונו בדברי מוהרי"בל ח"ג סי' י"ג ות"הד סי' רל"ב והרבה פוסקי' אחרונים איש על דגלו באותות יעו"ש כי לא עת האסף תורף דבריהם בהסכמה עלו שלא נקרא מוציא לעז רק כשהאחרון בא להקל נגד הראשונים וכו' אבל להחמיר מחמת איזה ספק לית לן בה עכ"ד יעו"ש: