תפארת חכמים הא ודאי נהורא עמיה שרי לדעת כל מאי דאמור רבנן אתיא מכללא מאי דשרו לן לאמר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ובא ביאור דבריהם בגדול אדוננו הרשב"א בראשון סימן צ"ד כיעויש"ב דדין מתנות כהונה נגע בה וזה ואפי' במילי דעלמא למלא נפשו כי ירעב או כבוד המדומה וכיוצא הדברים ק"ו כאן בד"ת הא ודאי אפילו הדיוט קופץ בראש לאמר כך דעת תלמידכם נוטה ואתם העם הורוני ואני אחריש כ"ש בהיות האי צורבא מרבנן מיושבי על מדי"ן ותורה שם בישראל אל עידו ואל שער מקומו והוא ובית דינו קיים והאחד המיוחד בא לשפוט שפוט ובפרט אחר מעשה ב"ד יפה לנטוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס הא ודאי מה חיוב המוטל עליו להשקיט מעל רבותיו ובית דינו את תלונות כי לא יכלה הארץ לשאת אותם על דרך שאמר רבי על ר"מ מי זה בא לרדותנו בבתינו והוא ברור. ואחר שהצעתי לפני כסא מלך כל האמור בפרשה אל יחר בעיניו אם ההכרח יביאני להשמיע במרום מי אני ומי ביתי ומה מלאכתי ומי הביאני עד הלום כאן בד"ת כי לפי האמור ומדובר מוצל אני מקול מחצצים וההכרח לא יגונה וזאת חובתי ואעשנה:
כרך של רומי · חלק י״ט סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.