כרך של רומי · חלק י״ח סימן מ״ד

והנה הטור ביו"ד סי' שס"ד פסק וז"ל החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר לא יקבר בו עולמית משום כבוד אביו וכו' וי"א דוקא קבר בנין אבל קרקע עולם שרי והרמב"ן כתב כיון דטעמא הוא משום כבוד אביו אפי' ק"ע נמי אסור עכ"ד. והנה פשטי דבריו של הטור לכאורה רפויי מרפיין ואין ברירה כמאן פסק שהרי הביא הבריתא בצורתה בלשון החוצב ושוב הביא השני דעות חלוקות והוא לא גילה דעתו כלל וא"כ בהכרח חזרנו לכללנו הגדול הסברא אחרונה עיקר וכמ"ש הר' יד מלאכי דקפ"ט ע"א וע"ב וע"ג באורך ולא דמי לסתם ואח"ך מחלוקת דהכא הפסק הסתם הוא שפסק הברייתא ועדיין לא ברירא לן פירושה ועיקר ההלכה תלויה בפי' הברייתא וכיון שבפי' הברייתא עשאו ב' דעות חלוקות א"כ הס' האחרונה עיקר וא"כ נמצא שפסק כהרמב"ן ז"ל וא"כ תגדל התימה בכל אשר אנחנו תמהי"ם למעלה ראש בדעת הרמב"ן אמת דה' יד מלאכי ז"ל שם הביא משם הרב כנ"הג ביו"ד סי' קכ"ג הג"ב או' ס"ז דזה הכלל אינו אלא דאם ס' הפוסק שמביא באחרונה קדם בזמן אה"ן דבו בפרק שפיר למדינן דממה שאיחרו נראה דפוסק כוותיה אבל לא היכא שכתב סברתם כפי סדר קדימתם ע"כ ואם יהיה כן נמלט הטור מקושיין דודאי נוכל לומר שפסק כהתוס' ומה שהביא ס' הרמב"ן באחרונה מפני שהוא אחרון בזמן ועוד יש להוכיח דלא פסק כהרמב"ן דאם אמת דהטור היה חפץ לפסוק בסברתו היה כותב אבל הרמב"ן כתב וכמו שגם כלל זה הוא מוסכם הביא אותו הרב יד"מ שם ומדלא כתב ובפרט שהרמב"ן אחרון בזמן וגם שהם דברי יחיד נגד התוס' והרמב"ם יש לנו להחליט שפסק כהתוס' ולא כהרמב"ן ועוד יש לי להוכיח שלא פסק כהרמב"ן שהרי הרמב"ן בהיות שפי' הברייתא בק"ע פסק כרשב"ג לאסור גם חוצב אבנים ואם הטור תפס דעת הרמב"ן לפרש הברייתא בק"ע ראוי היה לפסוק כרשב"ג כדעת הרמב"ן ז"ל בכל מכל כי דינא קא משתעי וכמו שהארכנו לעיל כי אחרי שאנו אוסרים קק"ע שאינו חל עליו איסור לעולם אפי' בנעבד אנו אוסרים אותו משום כבוד אביו דין הוא שנאסור גם אבנים שעכ"פ ראוי לחול עליהם האיסור ומדלא פסק כרשב"ג נראה דלא פסק מכל וכל כדעת הרמב"ן ז"ל כ"ז אני מוכיח שהטור לא פסק כהרמב"ן עד שכמעט נראה ברור אצלי אבל מר"ן ז"ל עם שבב"י לא גילה לנו דעתו אלא שהביא המקורות ותו ל"מ. עכ"פ בס' הקצר הביא הבריתא כצורתה בלשון החוצב אמת שלא ביארה לא כדעת התוס' והרמב"ם ולא כדעת הרמב"ן ז"ל אבל עכ"פ כתב החוצב דהוא מורה על ק"ע כדעת הרמב"ן וכבר ראיתי להרב שולחן גבוה שם דתמה על מרן ז"ל למה כתב בלשון החוצב ולא הבונה בלשון הרמב"ם כדרכו בכל ס' הקצר והניחו כצ"ע ולע"ד שפיר קא מתמה וכבר ראיתי באחרונים פקפוקי דברים ולא נהירין לי כלל שבאמת פסק מרן זה בסתם בלשון החוצב מבלי הביא שום פירוש כמו שעשה הטור הא ודאי קורא בגרון לפסוק כהרמב"ן וכן דקדקתי בביאור הגאון מוהר"א מוילנא ז"ל וז"ל החוצב וכו' עין תום' שם מ"ז ב' ד"ה איתיביה וכו' אבל הרמב"ן כתב דסוגיא שם לאביי אבל לרבא לכ"ע לע"ד ט"ס נפל זצ"ל בק"ע שהוא קרקע עולם אסור עכ"ד הנה דברי הגאון ז"ל קרואים והולכים לתומם בפירוש לפרש כפסק מרן ז"ל שפסק כהרמב"ן שהרי רמז על תיבת החוצב ר"ל מדנקט החוצב ולא הבונה ועוד בחכמה יסד א"רש בזה האופן עיין תוס' וכו' אבל הרמב"ן וכו' דנראה בחוש הראות דלשון אבל כתבו בק"ע להורות לנו דהעיקר הם דברי הרמב"ן ולזה פסק החוצב שהוא קק"ע דכבר הוכחנו דלשון אבל מורה ובא דהפוסק לאותה סברא לה יקרא חפצי בה ובאמת ובאמונה מאד אני נבוך בזה שהרי כבר הוכחנו לע"ל שדברי הטור יותר ויותר נוטים לדברי התוס' מדברי הרמב"ן ינתננו כמה טעמים מספיקים באר"ש נכוחות וא"כ מה כחו של מרן לפסוק מסברא דנפשיה כהרמב"ן נגד התוס' והרמב"ם שלא כמנהגו ולמרן ז"ל הוה מצינן לדוחקי אנפשין ולומר דלא מחית נפשיה לספיקא ופסק הבריתא כצורתה וסמך על המעיין שהוא יראה הדינים בשורשם והוא לא רצה לגלות דעתו בזה אבל דברי הגאון מוילנא ז"ל קורין בגרון לפסוק כהרמב"ם והוא פליאה נשגבה והדבר צא"ת.