כרך של רומי · חלק י״ח סימן כ׳

אבל בבחי' מכ"ת הדחיה מבוארת בא"ר לח"י רוא"י שהרי עיקר קושי' התוס' היא דלפיסול עדים זוממים לא צריך קרא כלל דאנן מסברא פסלינן להו דלו יהי אלא עדות מוכחשת נמצא לפי זה דתכף בשהוזמו העדים גם בלי שום מקרא סתום או מפורש אנן פסלינן להו מצר הסברא והשכל הישר הנטוע בנו ובכח הסברא הישרה אין אתה יכול להוציא ממון משו' בריה עפ"י עדותן דיכול הלה למיטען ולומר לדיין הבט ימין וראה כי ספק סהדי שקרי נינהו ואיך תחייבוני מספק להוציא מכחי ועוצם ידי אשר עשה את החיל הזה וזאת הסברא יתד בל תמוט לעולם לפי מונח קושית התוס' לדעת רב חסדא דלא ס"ל חזקת כשרות הגופי' ברב הונא ובאמת לדע' רב חסדא שאינו ענינו בחזקת הגופים הם ספק סהדי שקרי גמורים וכיון שכן חזרנו לסיני ותורת האדם קבועה לדורות המע"ה. וקושיתם היא כראי מוצק וע"ז שפיר תירצו דעכ"פ איכ' חידוש בהך דגלי קרא בעדים זוממים והוי כאלו כרוז' קרי בחיל ואומר לדיין אתה בן אדם יושב על מדי"ן הט אזנך ושמע פקח עיניך וראה כי לא זו במה שעיניך הרואות מצד הסברא דודאי המע"ה ברורה והאי לאו ראיה ברורה היא כי ספק סהדי שקרי נינהו אלא אף זו אחדש לך דבר מעתה ואצוה את שופטיכם שיפסלום גם להוציא ממון מהם ויהיו פסולים גופייהו לכל עדות שבעולם ומעתה ועד עולם כל דבריהם בטלי' ומבוטלין כחרס הנשבר הראת לדעת דקרא הנה גם הוא אחרינו להוסיף על סברתנו ולחדש דבר מעתה להאמין תרי בהחלט ולפסול תרי בהחלט וזהו באמת חידוש גדול נגד השכל הישר הנטוע בנו שהוא ר"ל השכל צווח ככרוכיא ואומר מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני והוא נגד הכלל הגדול המע"ה ועכ"ז אנו מבטלים דעתנו באשר דבר מלך שלטון וכך גזר' חכמתו יתברך ובמאמר אדונינו נעז"י היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם ואחרי היות הדבר הזה צלול וברור כשמש בחצי השמים מי שם פה לאדם לומר דאתא קרא לחדש לנו ב' חידושים נפלאים גם זה לעומת זה והיינו לחייב את הזכאי (מטעם ספק סהדי שקרי) להוצי' ממונו בעדותן למפרע הפך הסברא הישרה והעמוד הנכון דקי"ל המע"ה ברורה והאי לאו ברורה היא דס' סהדי שקרי נינהו ולעומת זה גב לחרוץ עוד משפטים בל ידעום השכלים האנושיים ולחייב את הזכאים ולהוציא את ממונן ולפסול את גופן מעתה ועד עולם ולא ניחוש לספיקא דתרי ותרי נינהו ומאי חזית וכו'? ומה כחנו יפה להוצוא גם מהם גם מהמונם אונם והונם? (לולי גזרת הכתוב) נמצא דאם נאמר כדבריכם אנו באים לחדש שני חידושים נפלאים הפך הסברא מה שלא עלה על דעת אדם מעולם ועל הראשונים דעדים זוממין פסולין לגמרי בלהבא אנו מצטערים לדון הפך סברתנו והכלל הגדול שבידינו המע"ה ברורה ובעל כרחנו אנו דנים ומוציאין ממון ופוסלין גופן של עדים בספק' דתרי ותרי ומה נעשה כי גזרת הכתוכ היא הזמה שאני גם בלא טעם מספיק כי הוא יודע תעלומות לב ועתה אנו באים להוסיף מכאוב על מכאובנו להכשיר עדותן למפרע גם בלהוציא והלה מתמרמר ואומר יקוב הדין את ההר המע"ה מה שהוא יתד בל תמוט לעולם השמים לא נקבל דבר זה כי הוא פשוט ומבורר וכל החולק ע"ז חוץ מכבודכם אינו אלא מן המתמיהין: