האף אמנם טעם כעיקר דאורייתא כי רואה אני תשובות אחרוני זמנינו חילם לאוריתא חוזרים ומגידים לשבעה וגם לשמנה ולית להו תחומין דאורית' וסוף כל סוף כל אחד עומד בשלו וזכי לנפשיה זכיה דאורייתא ולעולם אין תרופה לאותה מכה לא באספלני' ולא בכמון.
כרך של רומי · חלק י״ח סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.