כרך של רומי · חלק ט״ז סימן ל״ג

מה נעשה יקר וגדולה למאריה דאוריית' ולו העוז והממשלה גברא דמאריה אלבשיה יקרא ומעטה תהלה עינא דשפיר חזי מה כחשוכה והוא מהשנה אפילה לאורה הא קמן ערות ברורה כי מתורתו של רבי מאיר למדנו שאין ראית. הרב מהרי"א ז"ל מדברי הר"ן ז"ל ראיה למאי ראיתי עלה ואם אמרה הר"ן ז"ל למילתיה בחששא דחוקה שאין לחוש בעגונא דאיתתא מק"ו ממה שלא חששו לענין ממון דבר ה' בפיהו אמת כי כן כללא הוא דבממון לא אזלינן בתר רובא' כמו באיסורא אבל לענין עדות דבר שבערוה ואף בעגונא דאיתתא שראו חכמים להקל בפרטות בגוי מסל"ת אין מדבריו שמץ ראיה שנוסיף להקל בדבר באמדן דעתנו וסו"ס מאן שביק ומאן מחיל איסור ערוה התלוי בה הא ודאי נכרים דברי אמת ואמונה והתימה על הרב ז"ל שלא דקדק בדברי הר"ן ז"ל שהביא שפירש בהדיא וכתב פעמים לדבר זה וזה יורה שדוקא בו וכיוצא בו הוא דאמר ואיברא שהרב ז"ל הביא עוד ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש כלל נ"ד סימן א' שכתב. אמנם צדיק לדקדק הרבה בעדות לאפוקי ממונא כי יש הדבה מן האנוסי וכו' ודאי בעדות עגונא הי"ל לקבל עדותן אך בהוצאת ממון צריך לדקדק וצ"ע ע"כל כי ממנו נקח להקל בערכאות שמוציאין ממון על פיהם אבל באמת אף שהרא"ש ז"ל כענין עדות קאמר לה מ"מ ע"פי האמור הקודם אין זו ראיה שנוותר על מה שאמרו חכמי' להקל בעגונא ואין לנו בו אלא חידושו וכיוצא בזה כתב הרדב"ז ז"ל פעמים רבות בת' ובפרט בס"ה מתשובותיו וכן מוהריב"ל ז"ל בתשובה ח"ג סימן פ' ולעילא מניה בסימן ע"ה נשא ונתן הרב ז"ל על דברי הרא"ש הנז' וגם לפי דבריו למדנו שאין טעם להקל מאמדן דעתנו בענין עדות עגונא סוף דבר אפריין נמטיה למאר"י דכ"י אשר נתן לנו תורתו תורת אמת כל אות שבה עטרת תפאדת בראש דוד: