כרך של רומי · חלק ט״ו סימן ט״ז

ותשם בסוף שתי תשובות בסקירה אחת על שאלתו ששית ושביעית אם חרם רגמ"ה נתפשט ואם היה עד אלף החמשי ותו לא ואען ואומר אמת שבין הספרים לא נתפשטה כל עיקר כאשר כתב מוהרלנ"ח סימן ל"ו והדרב"ז הובא בתשובות מוהר"י בירב סימן ס"א ונחלת יעקב והוא האמת שאנחנו הספרדים נושאים נשים על שלשים ועל רבעי' אבל ברשות הא' יען מנהג הספרדים לישבע בשעת נישואין שלא לישא אשה אחרת עליה ולא לגרשה כי אם מדעתה ורצונה. נמצא דאי לאו משום שבועת הכתובה אנו מותרים ועומדים לישא עד ד' נשים. אבל לדעתי כל זה לספרדים יושבי תוגרמה (ועיין פרח מטה אהרן ח"ב סי' ס"ו שכתב להדיא דבערי תוגרמה לא נחפשט חרם תמ"ה יעו"ש) אבל ללועזים אשר תחת אמונת הנוצרים אני מסתפק מאד ועל הרוב מתחי' האטלקים כולם אשכנזים או קרוב להם כמו שנר' ממנהגם ותפלותיהם א"כ הספרדים שבאו כאן נותנין להם חומרי מקום בלי ספק וא"כ לכל אפיא מידי ספק חרם רגמ"ה לא נפקי כל אלו ההרצות ואסורים לישא ב' נשים בכל אופן שבעולם וממילא הופשט גם הס' הז' אם החרם הוא עד אלף החמישי או לעד ולעולם בהא ודאי תמהני עליה דמר שהרי ממקום שבא מלשון ההגהה נראה שהוא לעד ולעולם שהרי רמ"א בעל ההגה"ה היה של"ט אחר אלף החמשי ועכ"ז פסיק ותני דאין להניחו להשיאו אשה אם לא שיחלוץ משום חרם רגמ"ה הרי דס"ל דעד זמנו היה חרם ולהלן דאי לא"ה למאי הלכתא קבעו בש"ע והוא ברור דהאשכנזים עד היום ומחר בכלל תפסי ס' זאת וחוששים לחרם רגמ"ה וכן עד היום בכל בתי דינינו אין אנו מניחין לשום אשכנזי לישא ב' נשים בשום אופן ואפי' בשוטה ונכרית אין אנו מתירין אלא בהתר מאה רבנים וכמו שהוזכר בבאר היטב א"הע סי' ובהיותי בע"הק ירושלים תוב"ב נמנה בב"ד הגדול כנודע בא מעשה לפנינו באשכנזי שהיה לו אשה שוטה ואני חד ממאה חתומים בהיתרו ואעיקרא כבר כתב מוהרש"ך ח"ב סי' ל"ו שאפי' לדברי האומרי' שחרם רגמ"ה אינו אלא עד סוף אלף החמשי מ"מ כיון שקבלו עליהם ועוד אח"ך הלכו אחריו יש לחוש עכ"ד וא"כ לפי כל האמור ומדובר כל הלועזים בין ספרדים בין אשכנזים ודאי אין מניחין אותם לישא ב' נשים ולא ליבם לישא אם לא שיחלוץ כי הא ודאי ס' חרם להחמיר והא אוקמוה ושפיר: