כרך של רומי · חלק ט״ו סימן י׳

ובשאני לעצמי עשיתי אזני כאלו אינה שומעת השבתי אחור ימיני כאשר חיוב מוטל בין איש ובין אחיו ובין גירו. אפילו במילי דעלמא כאשר יאמר משל הדיוט הכתיבה חיבה והתשובה חובה הדברים ק"ו כאן בד"ת א"א לומר ונקה ומצוה הבא לידך אל תחמיצנה להא דתנו רבנן תניינא אבל ידידי לאט לי! זכותי בקופתי הלא לאמונה! עדות ה' נאמנה! לא גבה לכי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות. וכ"ש כי לא במרד ולא במעל ולא מתוך עצלות אחרו פעמי קולמוסי לבא מפניך הידיד! העבודה! מעשה שהיה כך היה בבא אגרתו החמורה אך הייתי מוטל על עדש דוי בימי הפורים שכיב ודמי אפוריא דכאיב לי כאיבא אליבא דידי הקרובה אל החלל וסבלתי יסורים קשים לפום חורפא ולפי קרח כמדתי לכל רוח עועים עד כי בא מועד חג הפסח הקדוש ואחר החג תכף נזררזתי לתת אגרתו בחקי לאמר אלכה ואשובה אל אישי תשובה נצחת ואת כל ונוכחת אבל יום יום עסקי צבור בתכיפה אחת עושה חיבור ממשמשי' ובאים ונפל בעצומי חלכאים מה שלא דמיתי ולא עלתה על לבי על אחת מני אלף אלפי אלפים ולא בדרך גוזמא עד היום שנפניתי מעסקי במעט רגע אדעתא למיסק לחמי ויטרבו להתעסק ברפואות אולי תעלה ארוכה למחלתי ע"כ אמרתי ע"ט לעשות לה' קודם נסיעתי לצאת ידי חובתי מידו אביר יעקב נר"ו הכי אחי! גופא דעובדא הכי הוה בלי שום שינוי ותמורה כי אם קש"ט שנים עשר ותבקש לאמית"ו ואתה קדוש סלח תסלח לאחיך לעניך דל בבקר בבקר ה' ירפאני רפואה שלימה אנס"וא: