כרך של רומי · חלק י״ג סימן ב׳

תשובה הא לך נוסח הצואה העשירית. עוד אני מצוה לחברה קדושה שתכף אחר פטירתי שיפשטו אותי כל בגדי ויניחו אותי ערום ועריה כאשר יצאתי מבטן אמי רק שיכסו טפח מלפני וטפחים מלאחורי ויניחו אותו ע"ג קרקע בלי הפסק סדין או טאפיט או שום דבר אחר וכה יאמרו החברה הקדושה: אם נתחייב הנפטר הזה סקילה יהי רצון שיהא זה חשוב כאלו נסקל בב"ד הגדול שבירושלים תובב"א וכן יעשו לי שאר ד' מיתות ב"ד כדרך שאנו עושים בערב ר"ה ועיוה"ך ואל ימנעו ממני שום דבר מד' מב"ד משום שזהו כבודי לעשות נח"ר לנפשי אולי תעלה ארוכה לי ע"כ. ועל מאי דשאיל לן מר מאיזה מקור חצבה הרב ז"ל צואה זאת לפום ריהטא חפשתי באחרונים על על ולא מצאתי ריח מזה ואפי' בס' מעבר יבוק כמעט שעברתי ע"פ כולו ולא דיבר מאומה מזה וס' יש נוחלין צוואות להרב נפתלי כ"ץ אינו בידי וכבר נראה גם מצוואת הרב שולחן גבוה גופיה שהוא בממציא ענין זה שהרי מברר הדברים כשמלה בצוואתו לומר שיעשו לו כמו בערב יוה"ך דמזה משמע שהוא הממציא ענין זה דאי לאו הכי היה רושם וכותב כמו שכותב בס' פלוני ואין ספק ששורש לדבר זה הוא ממ"ש בברכות ד"י ופסחים דכ"ו על חזקיהו שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים ולפי דעת מוהרש"א בחי' אגדות פ"ב דמכו' מוכח להדיא דעשה זה משום כפרה ולא משום שיווסרו הרשעים כפרש"י הרי שענין הגרירה ע"ג קרקע או ד' מיתות ב"ד שהכל ענין בזיון למת הוי לכפרה אלא דיש לדחוק דאין משם ראיה כלל דמאחר עלות בידינו מתשו' הרשב"א והרדב"ז והתיו"ט הנזכרים בסי' הקודם לזה דאין בשר המת מרגיש בצער טבעי אפילו באזמל הזה ואינה מרגשת כי אם הנשמה בבזיון גופה ותו לא א"כ הא תניח כשעושין לו אחרים גרירה וארבע מיתות בית דין כמו שעשה חזקיהו לאביו הא ודאי הוי בזיון גדול שאין אחריו המינו והנשמ' מצטער' יותר מדי והויא כפרתה אבל כשהוא מצוה בדבר הזה דכבודו של אדם זהו רצונו א"כ דל מהבא צער טבעי שאין בשר המת מרגיש באזמל דל מהכא ג"כ בזיון הנפש כיון דהוי ברשותו ורצונו אדרבא כבוד גדול עושין לגוף לקיים מאמרו ומסתפינא שלא יצא הענין אל חשש יוהרא ובפרט בז"הז דאיכ' לעג כי דור הולך ומתמוט' בעונות וכבר הגענו להתחכמות שכתב הרדב"ז בסוף אותה תשובה בענין השלכת הסיד וסיים וכתב תמים תהיה עם ה' אלדיך בלי ספק (ושוב אחז"ר מצאתי להרב שולחן גבוה גופיה יו"ד ח"ג סי' שנ"ב או' ט' שהביא הדברים משם ס' הכנה וסיים וכתב וז"ל: ושאר דברים שכתבתי בצוואות שלי כ"ו צוואות כמנין שם הוי"ה ע"כ הנה אל ה' ויאר לנו למצוא דברי חפץ מהיכן הוציא השו"ג צוואותיו אלא שאין ס' זה מצוי בידי לראות אם שינה איזה דבר דאי לאו הכי הוה לו להזכירו בצוואותיו) ושוב מצאתי להרב בנימין זאב דיני קדיש סוף סי' ר"ד שהביא מצוואות הרב ר' אליעזר הלוי ז"ל שאחר שסידר צוואותיו בענין הרחיצה (ולא הזכיר מים חמין כלל ראה זה חדש באשכנזי') סיים וצווה וז"ל רחוק מקברי שלשים אמות ישיבו ארוני עמי על הארץ ויגררוני בארון עם חבל עד הקבר ובכל ד' אמות יעמדו וישהו מעט ויעשו כך ז' פעמים עד הקבר להיות כופר לעונותי וסיים בעל בנימין זאב וז"ל וכן ראוי לעשות כדי שיתבזה בעו"הז שיתכפר לעוה"ב ע"כ הרי מצאנו שורש וענף לצוואת הרב שו"ג ז"ל בצווא' גדול הדור ההוא אלא דעדין לא נתישב לי תמיהתי דאחר דהוא מצוה בדבר מה בזיון יש לנפש כי אדרבא רצונו של אדם זהו כבודו ואין לנו אלא לומר על צד הדחק דכיון דסוף סוף הוא בזיון אמיתי להאי גופא קדישא בשעת שמגררין אותו או נותנין עליו ד' מיתות ב"ד הנפש מצטערת מראות בזיון הממשיי הזה שעושין להגוף. ומה לנו שהמגררין חושבין בדעתם לכבדו בעשיית רצונו סוף סוף המנהג הוא בזיון החלטי לגוף והנפש הרואה בזיון ממשיי כזה בפועל גמור ודאי מצטערת הרבה וכיון שיצא הדבר מפי כמה ראשונים אין לנו אלא להפך בזכותם כי אינון הוו בקיאי טפי מינן בענין האמונות והדעות והוא ברור: