כרך של רומי · חלק י״ב סימן ט״ז

על כן ברשות תורתינו הקדושה אני גוזר על חברתנו הקדושה של רחיצה תכון בצדק לעד אמן שמהיום הזה ולעולם לא יורשו לא הם ולא הבאים אחריהם לשרת בקודש לרחוץ מתי ישראל במים חמין כי אם דוקא במים קרים כל הרחיצה מתחילתה ועד סופה עוד זאת מחוייבים להזהיר גדולים על הקטנים שכל העושה תכריכין למת יהיה מן הפרט או מן הכלל יחויב לעשות כיס שיעור שתכנס בה יד הרוחץ בריוח ושיותן בתוך הכיס הזה חתיכות דקות של בורית וזה יהיה כדי לרחוץ כל מבושיו אחור וקדם וכל מקום ששייך בו טינוף או שנראה בו טינוף כרגלי המת והדומה ומה טוב רחיצה שנית לכל גוף המת בבורית וכן יהיה לרוחצים חתיכות נחושת דקות לנקות היטב צפורני הידים והרגלים וכאשר בא כן ילך נקי ובר בכל האפשר בלתי שום נזק לחי הנטפל בו וכדברנו זה כן יקום דבר וכן ראוי לנהוג לטובת החיים והמתים וכן הוא מנהג ע"הק ירושלים תובב"א ומנהג כל עיירות גדולות בחכמה ובמנין שבאסיא ואפריקא אשר עברתי בהם. וכל המערער על זה ידע נאמנה שנותן צער למתי ישראל לפי סודן של דברי' ובפרט בארץ האיאורופה שמלינים את המת שעות זמניות ליום ולילה עד חצות לפי חקי המדינה בהא ודאי מוסיף קלנא להאי גופא קדישא וגורם סכנה למתעסקים בטהרתו ושומע לנו ישכון בטח מדברים העומדים ברומו של עולם ושאנן מפחד דבק ארס החולאים הרעים הרחמן יצילנו כיר"א: