כרך של רומי · חלק י׳ סימן י׳

וזאת תשובת מוהר"ר אלקאיים הי"ו ראה ראיתי מ"ש הרבנים עליונים למעלה מאחר שאין כאן כי אם חשד בעלמא בין למר ובין למר מתאבלין על זאת האשה ועושין לה השכבה. אלא דבהא פליגי שאם יתאמת הדבר ח"ו לדעת חכמי מאראכיש יע"א צריכה להתודות בפירוש ולרב יוסף נר"ו אינה צריכה דאמרינן מסתמא התודה ועיקר ראית כל אחד ואחד הוא ממ"ש הרב ש"ך בסי' שמ"ה בהגה סעיף ה' קושיתו ותירוצו חו"ר מאראכיש יע"א נסתייעו ממ"ש בסוף תירוצו דהתם שלא התודה ומשמע להו דצריך להתודות בפירוש בפה אכן רבותינו לא דקדקו מ"ש בתחילת דבריו דמסתמא התודה וממנה נסתייע רב הו"ר יוסף נר"ו ולדידיה נמי קשה מ"ש בסוף דבריו וכו' ותמיהא מילתא איך העלימו עין טובה ולא קשיא להו רישא לסיפא בדברי הש"ך כנז'. וי"ל דמ"ש בתחילת דבריו דמסתמא התודה אשגרת לישן הוא דלאו דוקא אמרה כי אם מאחר דבתשובת מוהר"י וויל ז"ל השיב לשואלו דבר כתב להם כן וכונתו לומר להם אם תבדקו ותשאלו תמצאו הדבר באמת ויתברר לכם דודאי התודה בפי' ובזה מתישב רישא לסיפא ואנא זעירא לא להכריע באתי פשט דברי הש"ך כחו"ר מאראכיש יע"א. אלא דקשה לי על הש"ך ז"ל דמאי קשה מי שרגיל וכו' עם הא דגזל דהתם רגיל בעבירה ולכן אין מתאבלין וההוא דסי' שמ"ה מי שגזל וכו' אינו רגיל ולכן מתאבלין אלא דיש לישב דמשמע ליה דכולהו ברגיל ומוכרח לחלק דהתם לא התודה וכו' וכעת אין הפנאי מסכים לישא וליתן בדבר וצ"ע ולענין דינא לדידי חזי לי דמצאתי לה רפואה מן התורה שאפי' יהיה הדבר אמת ח"ו אם רצו קרוביה להתאבל ועושין לה השכבה בכל עת ובכל זמן עושין לה ואין מעכב ואין מוחה בדבר ח"ו. ומ"ש מורם מי שרגיל וכו' וכל הנזכרים באותו אין מתאבלין היינו אין חייבי' להתאבל מן הדין אכן אם רצו מי מעכב אלא דכתב לשון אין מתאבלין מאחר שכתב בראש הסימן שראוי להתאבל עליהם חייב לקרוע וכו'. כתב בהפך אין להתאבל וכן נראה ממ"ש מרן בסי' שמ"ה סוף סעיף א' וכל דבר שהוא לצורך וכבוד לחיים עושין ודעדיפא מזה ראיתי בימים קדמונים הרבנים ז"ל באחד שנקיט טינא בליביה ואכל סם המות ומת וכמה בני אדם שאכלו סם ועמדו עליו בשורה ודרשו עליו ונתאבלו עליו קרוביו וינחמו אותם הרבנים משום יקרא דחיי ויקרא דשכבי ואין מוחה בידם. ובודאי דלא קטלי קני באגמא הוו ח"ו דודאי הבינו בספרים ועשו חילוק הנז' גם באחד שהיה חשוד בכמה עבירות וקרוב לודאי ומת פתאום שהרגוהו גוים רח"ל ולא נודע אם התודה אם לאו וכדאמרן. וחוץ מזה אחר שזאת היתה נכללת עם ישראל קדושים ובשמירת שבת קדש שאפי' היתה עובדת ע"ז ח"ו שבת שקול ככל התור' כולה וכמ"ש רז"ל אשרי אנוש יעשה זאת וכו' מעשיה מוכיחות עליה שודאי עשתה תשובה ויש לה חלק לעוה"ב וכמ"ש רז"ל אם ראית ת"ח וכו' וראיה ג"כ המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור הרי זו מקודשת דאמור באותה שעה הרהר תשובה. ועוד יש כמה ראיות מוכיחות ומסייעות לדברינו קם דינא דזאת האשה יש לה חלק לעוה"ב אחר שהיתה מרחמת על העניים וידה פרשה לעני ותמיד שומרת שבתות ומועדים טובים ודאי יש לה שכר טוב בעמלה ובפרט בעבור קרוביה ובניה המלאים דעת ויראת ה' ופוסקי צדקה ברבים עליהם תבא ברכת ה' יצו ה' אתם את הברכה חיים עד העולם אכי"ר: