כרך של רומי · חלק א׳ סימן כ׳

הני מילי מחיים מילי דאגדת"א. ממהדורי מילי מילי ממוליתא. אגידה ואספרה מילתא דתהו בה אנשי. דבר הקשה. אנכי בדרך נחני ה' פה עיר רבתי עם רומא רבתי יע"א בשלחותייהו דרבנן תקיפי ארעא דישראל קרתא דשופריא חמ"ר זו טבריא ת"ו ושם ראיתי איש הביני'ם אחר מן הרמתי'ם מזוקק שבעתים מאירת עינים. מאיר עיני חכמים כשמש בצהרים. מיקירי ירושלם זה משה האיש ממשפחת רם נין ונכד להאדם הגדול בענקים דולה מים מבורות עמוקים. המפורסם בכל תפוצות הגולה בספריו היקרים הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים. אשר איזן וחקר ותקן הגאון האמיתי בעל ספרי חקרי לב זצוק"ל והנה הוא משה שפיר ראש על ארץ עומד בפרץ. הוא השליט על הארץ לרעות ביעקב עמו. ונפלאתי על המראה הגדול הזה אשר נטה לשבת עד המקום הזה ארץ הנגב אין לחם ואין מים חיים הנוזלים ממקור החכמה ואומדה אליו אגידה לי שאהבה נפשי מה לך פה ומי לך פה כי עזבת ארץ הר הקו' ירושלם תחת היותך יושב בשבת תחכמוני והיית לנו לעינים רח'ם רחמתי'ם אהוב ונחמד מנה אחת אפים בשעריך ירושלם. מכירו הייתי לשעבר הן בעודנו בעיר האלהים הוא היה משובח ומפואר ומרומם על כל תהלה ולו שם בשלשה הגבורים ב"ד הגדול שבירושלים וישת לו הדרי'ם. אחד המיוחד אב בחכמה ורך בשנים שפתותיו שושני'ם תלי תלים של הלכות כל הדבר הקשה ויכתוב משה נעשה לו פותחת את כל ונוכחת כי הנה הוא מלא רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ומה זה ועל מה זה עזבת ארץ מולדתך הורתו ולידתו בקדושה תוככי ירושלם המלאה לה חכמה ודעת ובאת עד הנה ארץ נכריה ארץ יבשה אין כל. ואשתומם כשעתא חדא ואדעה כי מה' יצא הדבר ודבר אלהינו יקום לעולם כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. כי רחם ה' על עם בני ישראל היושבים פה כי דבר ה' היה יקר אין יש להודיעם את הדרך ילבו בה ואת המעשה אשר יעשו ואין דורש ואין מבקש לדעת חקי האלהים ואת תורותיו אין לחם ואין שמלה והיתה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה וירא כי אין איש ה' משמים השקיף השקפה לטובה וישלח מלאך ואל משה אמר אתה תהיה ביני ובין שארית ישראל להודות להם איזו דרך ישכון אור לתורה ולתעודה ויבא משה ומלך מלך והשכיל וישם את כסאו בין גדולי רומי כי ה' עמו שהלכה כמותו וידריכם בדרך ישרה וינהלם על מבועי מים חיים הנוזלים מן לבנון ויאמר משה אל העם בואו אחי בואו רעי אכלו ממתקים דברים המצודקים אלה החקים וכל חכם לב בכם ישמע חכם ויוסף לקח ישתה בצמא מים מתוקים מכל מאכל אשר יאכל איש כפי אכלו ומזגו כי חנני אלהים וכי יש לי כל בשרא שמנא וחמרא עתיקא ומיני מתיקה וכל השערים שערי חכמה פתוחים שאין העזרה ננעלת בפני כל אדם ומי האיש החפץ חיים יבא ויטול וכל העם מקצה משכימים לפתחו ללמוד וללמד בכל חכמה ומדע ושותים בצמא את דברי אלהים חיים יושב ודורש כמשה מפי הגבורה ויאמרו איש אל אחיו לכו ונלכה לאכול מפרי הארץ הקדושה היוצאים מפי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר דברים עתיקים שפתי צדיק ידעון רצון ותורה יבקשו מקצות הארץ איש איש ממקומו שאל ישאלו נפלאות מחכמתו ויהללוהו בשערים יתנו עידיה'ן בעדי עדים לא יערכנו זהב פרוים. ישמח משה במתנת חלקו יגדיל תורתו יהי שמו לעולם וצדיק באמונתו ירבו כמותו. ואני בתוך הגולה שמח לבי גילה אחר גילה כי ע"כ ראיתי פני משה רבא דעמיה דבר אחד לדור ואתעלסה עמו באהבים אהבתו וחמלתו ואתענגה על רוב חכמתו תורתו אומנותו ואברך את ה' ברוך שחלק מתכמתו יהיו צאצאי מעיו כמעותו. ואתיא מכללא חזי הוית פסקא דדינא אשר איזן ותקן בענין המורה שעות אשר קבע להם בעזרת ב"הכנ לדעת שעת זמן ק"ש ותפלה ולא יעבור ומשמיע קול הפעמון מנין השעות כדרך כל השעות הגדולות הקבועות ברחובות קריה ובבתי החצרים של עשירי עם. ועלה ונסתפק אם יש חשש בדבר זה משום חקות הגוים יען גם בבתי כנסיתם של הגוים יש להם שעות קבועות ומקשקשות כאלו ועוד אחרת כי יש להם פעמון גדול מיוחד לקשקש בעתותיהם לפי חוקיהם ומשו"ה נכנס לבית הספק בפעמון זה של השעות הקבוע לב"הכנ להודיע השעות כדרך כל השעות הגדולות הנהוגות בכל בתי הגדולים אם גם בזה יש צד לחוש משום חוקותיהם ועל זה נשא ונתן באמונה ופלפל בחכמה בתבונה והביא ראיות חזקות בריאות וטובות למודיות מופתיות שכליות ובירר הדבר כשמל' חדשה מפרי'ש פרש'ה כי אין בזה שום חשש איסור משום חקות הגוים וכמו כן בענין הקורו הנהוג ברוב בתי כנסיות של ערי האירופה והוא לנגן במוזיקה שמנה או עשרה קולות יחדיו ירננו בפרקים בסוף כל ברכה של ק"ש וכן בהוצאת ס"ת וחזרתו ובקבלת שבת וכיוצא גם בזה עשה חיל להודיע לבני ישראל כי נכון הדבר מעם האלהים כאשר הכל מפורש יוצא בפסקו הנעים טעמו עמו. קראתי בכל לב כל הכתוב בפרק זה וראיתי כל דבריו טובים ונכוחים למבין וישרים למוצאי דעת מיוסדים על אדני פז האמת ויפה אמר חנן ומי כמוהו יורה דעה יבין שמועה אף ידי תכון עמו וזרועי תאמצנו והגם כי ידענא בנפשאי כי לאו לדידי הוא צריך כי מה ידעתי ולא ידע הוא ביתר שאת וביתר עז בדם להפקת רצונו באתי בשורותים אלה כיהודה ועוד לקרא כי האיש משה עניו והפציר בי עד בוש כי רצה לעמוד על דעתי הקלושה כי עכ'ב בניב שפתים בלי תירוש ואשא שמים ידי תפלה למשה למען יאריך ימים על ממלכתו יפוצו מעינותיך חוצה נפלאות מתורתו והיה כשב'תו יעלה במעלות על אדמת הקדש בירושלים ושקט ושאנן בצל שדי יתלונן הוא ובניו כל הימים כיר"א: