ויהי כאשר חזר ראובן המלוה לראות במשכנות שבאו לידו ראה שאינם שוין אף כחצי דמי הלואה והלוה הטעהו בדברים ויהי כמשלם חדשים אחר ההלואה דהיינו ט"ז מנחם תל"ח תבע ראובן את שמעון בב"ד שיפרע לו חובו ויטול משכנותיו. ושמעון השיב שכבר קיבל ממנו ראובן סך עצום ורב לפני ההלואה ריבית קצוצה מכמה פעמים שהלוה לו וראובן אומר מה שלקחתי מקדם בהיתר לקחתי תפרע לי חובי תחלה ואח"כ אם יש לך תביעה עלי תבעיני. וכאשר הגיע עת האוכל נתפרדה החבילה וילכו לביתם אחר חצות היום חזרו ונגשו לב"ד והשיב שמעון שאין זו חתימת ידו כלל וזוכר הוא שיש ביד ראובן כ"י ממנו והוא ישן נושן ח' שנים. ושאלו ראובן למה לא טענת מבראשונה לפני חצות היום לכחש ח"י והשיב שנפל מילתא בדעתו שכ"י שחתם עליו אין משמעותה כזו. וטרח ראובן אח"כ וקיים ח' של שמעון וחזר להעמידו בדין והשיב שמעון כבתחילה שזה שש שנים לקח ממנו ראובן ריבית כסך הלואה זו ויותר ורוצה להחזיק במעות עבור זה:
חוות יאיר · חלק צ״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.