וכן משמע בתשובות מהרי"ק צ"א דאם זכתה הבת ממילא זכה ג"כ הבעל דמה שקנתה האשה קנה בעלה ואע"ג דלשון הש"ס בסוגיא דכ' לה כסות וכלי' זכה ולא זכה קאמר ועל הבעל קאי מ"מ טעמא הוי משום דלא כ' לה אלא ע"מ שתהנה ממנה ועל כן לא זכתה היא וגם הוא ובעל דנקט משום דהוא בא ליטול ולתבוע מה שפסק האב. ואין לומר דאף הבת לא היה לה זכייה בגווייה משום שקרנא משתעבד לרווחא להספיק מהם השוטה ואחר מות השוטה זכתה האשה בחוב והוי כירושת חוב וממילא מקרי לא בא לידו כמו דמקרי ראוי (והכי מוכח בש"ס ופוסקים סי' רמ"ח) דהואיל דכ' לבתו מעכשיו זכתה בהם תיכף אחרי מות אביה וכשנשאת זכה הבעל ועדיף טפי מזקפה עליו במלוה. וכן מוכח בדברי ממ"ש במרדכי וז"ל והא דתניא לקמן אף על פי שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה כשנכנסה עמו לשם נישואין לא תקשי לפי' ר"ת דהא פי' ההיא ר' נתן היא א"נ כשזכתה החזיקה וקנתה האשה קנה בעלה ולשון ירושה מוכרח כן וכו' ותירוץ א"נ לא הזכירו בתוס'. מ"מ נשמע מהא כדברינו וכך הסכימו עמי בעלי תורה וכך נפסק הלכה למעשה נ"ל:
חוות יאיר · חלק צ״ז סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.