חוות יאיר · חלק צ״ז סימן א׳

ראובן היו לו ג' בנות ובן כסיל אחד אשר מתוך רוב כסלותו איננו ראוי להנשא וראובן זה חלה את חליו אשר ימות בו וציוה מחמת מיתה וחילק נכסיו כרצונו לכל א' מבנותיו ובהיות אחת מהם הקטנה שבהם חביבה עליו עד לאחת נתן במתנה גמורה טרם כל שני מאות ר"ט להקטנה ההיא בכא"ה ומעכשיו רק התנה שכל זמן שבנו השוטה חי יקחו פירות של שני מאות ר"ט הנ"ל לבנו להיות ניזון ונתפרנס מהם ואם לא יספיקו לו הפירות ילקח אף מהקרן עד די ספוקו ואחר מות השוטה ינתנו ר' ר"ט או הנשאר לבת הנ"ל כי מעכשיו הם שלה ע"פ תנאי הנ"ל. זה תופס צוואת ראובן ומינה אפוטרופסים על אשר לו ויגווע וימת והאפוטרופסים לקחו ר' ר"ט הנ"ל מהעזבון ונתנו ביד הקהל על ריוח מה ומהריוח נתפרנס השוטה עד יום מותו כי הסתפק במיעוט הזה להיותו יצלח למלאכה ואכל בשכרו אצל א' מקרוביו מצד אם והנה בהגיע תור נערה הנ"ל להנשא לבן זוגה השיאוה אפוטרופסים ונתנה לבעלה כל אשר לה מאביה ובכלל זה שני מאות ר"ט הנ"ל אשר המה ביד הקהל. ויהי כעשר שנים אח"כ וימת השוטה הנ"ל ולא היו ימים מועטים אח"כ ומתה רחל הנ"ל והנושא בא לקחת הוא בעל האשה את מאתיים ר"ט מהקהל והקהל לא רצו אם לא ברצון הב"ד והאפוטרופסים כי יש כאן יתומים קטנים ונסתפק ב"ד של אותה שעה אם יש שום טענה להיתומים נגד הבעל לעכב על ידו ליטול המעות הנ"ל. וענה א' המיוחד שבדיינים ואמר כי אין לבעל שום זכות וזכי' במעות הנ"ל מצד ירושה דק"ל כר"ח והרי"ף דהבעל אינו נוטל במלוה שהיה לאשתו ביד אחרים כשנשאה ואין לומר דנהי דלא ירית לה מ"מ קנה הבעל אף בחייה דמה שקנה אשה קנה בעלה.