והשני בדין אלמנה שנתנה מאה ר"ט ביד ראובן בהלואה ועש' לה שטר בכא"כ והתחייב עצמו לזונה כל ימיה ואחר מותה יהיו במתנה לראובן ומ"מ כל זמן שתרצה האלמנה לתבוע חובה ולהסתלק מחויב ראובן לפרוע לה והיתה ניזונית כל ימיה על שלחן ראובן ואחר מיתה יורשי בעלה תובעים מאה ר"ט מראובן מאחר שמעולם לא נשבעה על כתובתה. ומקור הדברים הם בש"ע סי' צ"ו ס"ה ואבוהון דכלהו הרי"ף והאריך בהם הרב המשביר ובאשר יש כמה חילוקי דיני' אם נשבעה לבסוף או לא וכן בין מקרקעי למטלטלי ובין יש להם מיגו או לא כמ"ש בחלקת מחוקק ובנדון דידן אין לראובן שום מיגו רק שהוא מוחזק אם יכולים יורשי הבעל להוציא ממנו ק' ר"ט הנ"ל אחר שמאה ר"ט הנ"ל הם כמטלטלים הידועים דבעי עכ"פ שבועה לבסוף אפי' לתירוץ ראשון של ב"י או יכול ראובן להחזיק במעות שבידו לסמוך על פשטי' דלשון הרא"ש בתשוב' כלל נון ס"ו מבל' לשית לב לסתירת דבריו ולישובן:
חוות יאיר · חלק פ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.