חוות יאיר · חלק פ׳ סימן י״ז

ומלבד כל זה אין מבוא לאסמכתא בתנאי רק אם ע"פ התנאי נותן המתנה דבר לאחר י"ל דלא גמיר ומקנה הנותן מש"כ פה אח"ל שכיון המקנה בקניינו ללוי לשם מתנה מ"מ מ"ש אח"כ אכן הותנה וכו' אינו מתנה כלל לכמר אשר דנימא דילמא היה אסמכתא שרי צריך לקנות חצי הבית מאחיו וירצהו בריצוי כסף ומאי איכפת להנותן בזה שהרי אינו רק תנאי בין איש לאחיו. ועוד בריר לן דלא מקרי אסמכתא אלא אם ידוע וניכר כוונת המתנה שלא יקיים שכנגדו או הוא עצמו ענין ההוא ולא יתקיים המעשה והיינו פי' מלת אסמכתא כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ז ס"ק י"ז כגון אם אוביר ולא אעביד וכו' סבר היה שלא להוביר וכן המשליש את שטרו וכו' סבר היה שיבא בזמן המוגבל ובהכי מיירי כל הנזכרים בסי' ר"ז (וכן המלוה את חבירו על המשכון בסי' ע"ג סט"ז) וכי ס"ד דאשה המתקדשת מ"מ שידבר עלי' לשלטון הוי אסמכתא הא ק"ל דיבר עלי' ה"ז מקודשת וכן תנאי בגוב"ר אם יעברו ונתתם לא הוי אסמכתא מפני דודאי דעת האשה היתה שידבר עלי' ושתתקדש ודעת מרע"ה היה שיעברו ויקחו נחלתם מעבר לירדן בארץ הגלעד ובז האזלא תמיהת הב"ח מתנאי בגוב"ר בדין אסמכתא הביאו הש"כ שם ס"ק י"ח וא"כ מה מקום לומר בתנאי שהתנה אם יבוא כמר אשר לדור וכו' שהוא אסמכתא וכי סברא שלא יבוא לדור.