חוות יאיר · חלק ע״ט סימן ה׳

נקוט מיהא דאם בידו גזלה וה"ה גניבה דהוי ג"כ אביזריה דגזל וג"כ נוכל למעטו מכל עץ הגן כמ"ש הע"מ בחשבון שלשים מצות של ב"נ חייב להחזיר מש"כ אם בידו אבידת ישראל דלא נצטוה בגיותו או ריבית וכה"ג ודאי פטור. והכי מוכח בפ' הריבית דע"ב ע"א. ונ"ל דמקבלין הגזיל' מידו אם ישיב כמו שמקבלין מישראל אם אינו גזלן מפורסם. ולא שאל השואל רק על גזילתו לישראל ודגוי פשיטא לי' שא"צ להחזיר ולי צ"ע אחר דק"ל בישראל דאסור לגזול או לגנוב מגוי ואפילו כבר גנב וגזל חייב להחזיר שכ"פ הרמב"ם רפ"ב מהלכות גניבה ובא זה ולימד על מ"ש פ"א מהלכות גזילה יחזיר שר"ל חייב להחזיר והכי מוכח ממ"ש שם פ"ז מ"ז דגזל כותי חייב בקרן ואינו חייב בחומש ודוחק לומר דחיוב הקרן בא לו מפני השבועה (ומזה צל"ע על הג"ה רמ"א בא"ה ר"ס כ"ח) וא"כ י"ל דה"ה זה שנתגייר אחר שנצטווה בו בעוד גוי חייב ג"כ להחזיר אחר שנתגייר רק דאפשר לומר הואיל דבאינו בתורת ישראל לית' במצות חזרה רק חיוב מיתה לכן גם אחר שנתגייר לא רמיא עלי' מצות חזרה דאינו מצוה רק לבני ישראל והכי מסתבר אף אם בכה"ג ישראל מגוי חייב דמ"מ מצות חזרה הגזל על הישראל הוא וחייב להחזיר אף לגוי. [ודבריו נכונים]: