חוות יאיר · חלק ע״ח סימן ז׳

ומה גם עתה שמנהג פשוט שכותבין פס"ד ושאין נאמן לטעון פרעתי נגד פס"ד כ"ש אם נכתב נאמנים בפס"ד אפסוק בו שיטרוף לקוחות ודייני דפרסאה אומרים בכזה וכיוצא בזה מנהג ושקדמונים גדולי הדיינים לא פסקו כך מאחר שאין מבורר שפסקו בהיפך וכבר כ' הרמב"ם והביאו האחרונים בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא שייך מנהג [גם לא ראינו אינו ראי' כבהג"ה ח"מ ס"ס ל"ז. ועוד דלמא איזה טעם היה לאותן דיינים ע"פ אותו נדון שלא פסקו כך כהא דאמר רבא כי אתא פסקא דידי לקמייכו וכו' ודו"ק]. ודאי דמילתא דלא שכיחא הוא דימשך פרעון של פס"ד עד שיקנו לקוחות נכסי הלוה' כ"ש בזמנינו שנהגו להכריז בבהכ"נ כל מי שיש לו שיעבוד או ערעור ואם הכריזו ובא זה בפס"ד לערער ולא חשו הלקוחות פשיטא דטריף אע"פ שהארכנו במקום אחר דאפי' בא מלוה ע"פ וערער לפני קניית הלוקח וגם התרה בלוקח מ"מ אין ללוקח לחוש אחר שאין המערער רק בכ"י ומלוה שבע"פ ושם האפי' שאל הלוקח את הבית את פי חבירו אם חייב לו המוכר בשטר והשיב לא מ"מ לא אבד זכותו באם יש לו שט"ח וכיחש בו [ע' תשובה ס"ד] אע"פ דלאו שפיר עביד מ"מ זה שבידו פס"ד בדין טריף וכמ"ש רק דמילתא דלא שכיחא הוא.