חוות יאיר · חלק ע״ז סימן ג׳

אבל לולי זה לא היה מספיק להאמינו במגו דמפסיד שכרו כי עיקר שכר המשרת לא היה בשביל שימור היין רק בשביל שאר צרכי בה"ב המרובים ולכן לא ירא ולא חרד המשרת שיפסיד שכרו כמ"ש שלא ידינינו במזיד גם אין ההפסד מרובה כ"כ בזמן הזה דיי"נ מותר בהנאה וה"ל כדמי שמות שנכתבו שלא לשמן בש"ת לדעת הסופר בפרק הניזקין. וכל זה באותו חביות שעדיין במרתף שהוא ביד המשרת ואי בעי היה מרשה להגוי לשתות ממנו. מש"כ אותו חביות שכבר מכר לפני שהגיד המשרת ודאי אינו נאמן לאסרו על בעליו שאינו בידו ושפיר פלגינן דיבורי' כבסנהדרין ס"ד ט' ור"ד יוד [עי' תשו' ק"ד] והא עדיף טפי שב' החביות הם נפרדים ושתי נגיעות נפרדים אוסרתן ושם מעשה אחד הוא ומ"מ פלגינן דיבוריה.