חוות יאיר · חלק ע״ז סימן א׳

ראובן היה לו משרת נאמן כמה שנים ולא נמצא אתו דבר רע והיה לו חוץ לביתו מרתף גדול של יין ומפתח של המרתף ביד המשרת והיה מביא מן המרתף לפעמים יין לסעודה כרצון בה"ב גם הלך בכל יום א' למלאות כל החביות המלאים כי נחסרו קצת בכל שבוע כידוע ובכל חודש. פעם א' או לעת הצורך היה לו אומן גוי מיוחד המתקן חביותיו או נרקבו או נשברו עקלים והמשרת הלך בכל פעם עם האומן. והנה יומיים לפני ר"ה הגיד המשרת דרך וידוי לבה"ב שלו הנ"ל ואמר את חטאי אני מזכיר נגד יום הדין כי ביום ב' תחילת חודש זה הייתי במרתף עם האומן ושמעתי קול המון ברחוב ורצתי בבהלה החוצה לתוך הרחוב ואמרו כי יש שריפה ברחוב פלוני ורצתי עמהם לראו' עד שבאתי לאותו רחוב ובראותי כי לא גדלה המדורה חזרתי למרתפי והרגשתי שהיה האומן שכור וכעסתי עליו וכיחש. ואחר צאתי בדקתי החביות ומצאתי שתי חביות המופלגות במדה ובטעם שהיו חסרים כ"א לערך מדה מה שאין בדרכן כי יום א' שלפניו יום א' מלאתים עד פיהם ושאר החביות היו עדיין כמעט מלאים וחפשתי ומצאתי כד גדול עדיין מלא חציו יין וממורא כעס לא הגדתי עד עתה כי לבי נוקפי וחרד אני מיום הדין הגדל אמרתי להגיד לך לבל אכשיל רבים ויעבור עלי מה. ולא אדמה שתדינני במזיד כי מחמת בהלת השריפה רצתי לראות ונשכח ממני לפי שעה היין והנה חביות א' משתי חביות הנ"ל מכר בה"ב לאיש ישראל בקהיל' רחוקה ממנו קרוב ל' פרסאות והשני עדיין במרתף. ילמדני רבינו איך דין שתי חביות הנ"ל.