חוות יאיר · חלק ע״ו סימן ג׳

ומכ"ת כ' כמתרעם על רמ"א דאדרבא בתה"ד מוכיח מדברי המרדכי לאיסור אבל אין זה הוכחה ברורה וכמו שנבאר אי"ה. והנה עוד שם בתשובה מביא דברי המרדכי דיש מסתפקין וכן הביא בת"ח אבל אין ספק מוציא מידי ודאי ואף שבאותו תשובה מביא ראיה מדהקשה רבינו ברוך על פסק הגאונים שפסקו ניקב טרפש הכבד טריפה ונסרך כשר במה נפשך אי דיינין ליה כריאה אפי' נסרך נמי ומזה הוכיח בעל הה"ד מהרא"י ז"ל דאין חילוק בין סרכה דריאה לסרכ' דעלמא ויש לתרץ בזה דהכי קאמר הלא בגמ' לא נזכר כלל נקוב' הטרפש ומנא לן להטריפה ואם מצד סברא בעלמא דיהבי' לי' חומרא דריאה א"כ יהיב לי' ג"כ חומרא זו דסרכא דמש"נ ואף דבעל תה"ד הנ"י הסביר לנו קושיותו דלעולם ניקב טריפה ונסרך כשר אי אמרת לחלק בין סרכא דריאה דלעלמא מ"מ יש להקשות על בתה"ד דלעולם יש ויש חילוק ואפי' אכל איברים דשנינו בש"ס דנקיבתן פוסל אין סרכותן פוסל מש"כ בטרפשא דכבדא דלא מצינו בש"ס דפוסל בה נקב רק דמדמת לה כריאה א"כ תדמה לה לגמרי אפי' בסרכה. והנה למה דמסיק דטעם ניקב טרפש דטריפה משום סופה דכבדא להינטל כולה מעתה אין קושיא למה לא חשיב לה בגמ' די"ל כיון דלאו מינה מטרפא לא חשיב לה כבש"ס חולין דמ"ח גבי מרה שנקבה יע"ש וא"כ יש ראיה להפוך דלמה נכשיר בטרפש הזה בין ניקב ובין נסרך.