חוות יאיר · חלק ע׳ סימן י׳

ולפענ"ד זה הכלל שבלשון בני אדם לא נכלל במלת סעודה רק כשמזמנין שם קרואים ולא נקרא סעודות מצוה אלא כשאסיפות בני אדם הוא בשביל המצוה או היתר הדרוש שכבר יצא מפי הקדמונים מפני שהדרוש בא מחמת הסעודה וכל המסובים בני הסעודה מקשיבים לקול הדורש שכך ראוי להיות דלא כמנהג מקולקל של ההמוניים מש"כ מה ששם קצת ת"ח שיש ביניהם ד"ת אינו מספיק כמ"ש לעיל וראיה עוד מסעודת עיבור החודש דבלי ספק דאין נכנסים רק גדולים ות"ח ואפ"ה לולי שהסעודה עצמה היא של מצוה לא היתה בשם ס"מ כדמוכח שם בסנהדרין ד"ע ע"ב (יע"ש דתניא אין מעלין לה אלא בפה דגן וקטניות ופי' רש"י ולא ידענא משום מה נקט פת דגן ומשמע דלמעוטי פת אורז ודוחן קאתי ולעד"ן דודאי לא יעלה על דעת אם נקט סתם פת לפרש ואפילו לכלול בו פת דוחן ואורז שאינו נקרא לחם ואין מברכין עליהם המוציא רק מפני דהוצרך התנא לשנות ג"כ קנית לאפוקי בשר ודגן ומן הדין שיקדים פת וירא היה שנגרוס פת קטנית ושנשתמט ו' זעירא לכן הוצרך להוסיף מלת דגן וראיה לדברינו דבפ' הפועלים דפ"ז ע"א אבעיא ליה לרב אתי אם פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן והשיב האלהים צריכה ויו כמורדיא דלברות ור"ל וי"ו גדולה דלא נדלגה ודוק).