חוות יאיר · חלק ס׳ סימן ד׳

כ"ש שאם היא לבד נתנה ת"כ שלא נוכל לחייב כלל להאב לתת לה כמשפט הבנות בדין כי אם ע"צ היושר והטוב. ואם האב לבדו נתן ת"כ והבת ממאנת ודאי אין בידינו לכופה ונ"ל אפי' היתה קטנה בשעת חוליה שהרי לא קיבל אביה קידושיה ועתה כבר גדלה ובלבד שלא יהיה ערמה בדבר שתהא ניסת מאב ע' בהג"ה ש"ע סי' נ' ס"ו ומ"ש בשו"ת מהרמ"ע הביאוהו האחרונים אכן אם הי' המשרת מוכן לשרת החולי' בחולי הרע הזה נ"ל לדמותו לטול דינר והעבירני דבגמ' פ' הגוזל ר"ד קי"ו והוא בטור וש"ע רס"ד ואלו לא חזר ושרתיהו היה מחויב ליתן לו שכר כראוי והנהוג לתת לאותו חולה אבל כאשר לא הי' מוכן לכך דמי לשכר הרופא או שאר דברים שדרך לתת הרבה והרי סכנת נפש אין לו שיעור לכן מחייבי' לקיים ת"כ וע' בי"ד ס"ס של"ו ובהג"ה ש"ע ח"מ ס"ס רס"ד ומפני שישרו דבריי הנ"ל שהשבתי לאיש שסיפר לי המאורע וקילס אותם אמרתי להעלותם על ספר.