חוות יאיר · חלק נ״ה סימן י׳

ועוד דאי ס"ד דבעי אמירה ממש א"כ אפי' ירצה ליתן גט נכפוהו על האמירה וזה דוחק גם זה קשה לפרש רוצה בלי אונס וה"ה ה"נ גבי קרבן סגי כשיתרצה ואיצטרך לרצונו בקרא דלא נימא דנשקול בע"כ דגזירת הכתוב הוא מכ"ש בגט דק"ל גט מעושה כדין כשר דסגי בשיתרצה ויתן גט אפי' לכתחלה ומ"מ באשר תנן שהאיש אינו מגרש אלא מרצונו ביקש הרמב"ם לרווחא דמלת' לקרב הדבר אל השכל. ואחר שהנני רובץ בין המשפתים שני כפות המאזנים בשתי שיטות הנ"ל נלע"ד להכריע כשיטה האחרונה דלא בעי דוקא אמירה רוצה אני והכי משמע לשון המשנה ספ"ד דעירוכין דנקט תחלה גבי קרבן עד שיתרצה ומ"ש כתר הכי עד שיאמר רוצה אני משום דגבי קרבן אין הבעלים חסרים שום מעשה ולא ניכר שמרוצה רק ע"י עקימת פיו ואז רשאי' הממשכנים ליקח בהם בהמה והכהן יקריבנו לעולתו ושלמו ואע"פ דודאי צריך סמיכה בבעלים מ"מ לא היה שייך לומר רק כופין אותו עד שיקריב ור"ל הבאת קרבן אלא ודאי אינו צריך לזה כלל וזה מוכח מלשון המשנה דאמרה ממשכנין אותו אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה וקשה הא אכתי לא תנן דקריבין קרבנו ומאין יתכפר אלא ע"כ דממשכנין ועומד למכור דמיירי באומר אין לי מעות א"נ יש לו ואינו רוצה מ"מ הא גופא קמל"ן דתיכף שיתרצה אם לא יתן מעות הרי המשכון עומד למכור וליקח קרבנו סוף דבר לא יתכן לשון אחר והיינו יתרצה היינו רוצה אלא מש"כ גבי גט הל"ל עד שיתן לכן דייק ר"פ דבדמסר מודעא צריך לבטלה אבל בדלא מסר מודעא אף שנתן גט ע"י כפי' כשר ומותר ומוכח עוד שם בהדיא בסוגיא דעולה צריך דעת למדקדק אע"פ דנקט רש"י גם שם הוצר אני והכי מוכח לע"ד לשון הרמב"ם ספ"ב דגיטין וספי"ד דמעשה קרבנות אע"פ דגם הוא נקט רוצה אני כדרכו לתפוס לשון הש"ס שחייב אדם לומר בלשון רבו בכל האפשרי.