חוות יאיר · חלק נ׳ סימן ח׳

ולכאורה פירושו של הרשב"ם מוכרח הוא דאדם היה פרושו אל לא אחיל היינו שבאמת לא מחיל אבל כשרוצה למחול יוכל למחול אין סברא לחלק בין רב פפי ורב פפא מ"ש דא מדא ולדעתי עמ"ש הרשב"א בתשובה בסי' תתק"ס וז"ל בקצרה ארוסה שאמרו דוקא אבל קודם לכן אינו כלום בין במוכר בין במסתלק והדברים האלה עתיקים וכבר כתבתיו בפ' הכותב ויותר מהמה בפ' יש נוחלין כו' עכ"ל משמע מלשונו' שבפ' י"ל סעד לדבריו ואני בעניותי עני בדעת לא אוכל לידע איה איפה יש ביש נוחלין ראיה לדבריו שאין אדם יוכל להסתלק מן דשלב"ל כי אם בהא דלעיל וע"פ פי' רשב"ם ופשוט לי שלזה כיון הרשב"א אבל לענ"ד שאין זה ראיה ברורה ומופת חותך כי איכא לפרושי מ"ש הש"ס אידך לא מחיל ר"ל באמת לא מחיל אבל אי מחיל להדיא מצי מחיל והא דאיכא בין רב פפי ובין רב פפא הוא זה לפי שרב פפי סבר שיש לבכור קודם חלוקה לכן יש סברא לומר מדאחיל בהא אחיל נמי בכולהו יש לו אנן סהדי שמחיל בכולהו ורב פפא סבר אין לבכור קודם חלוקה ע"כ לא אמרינן אנן סהדי מדאחיל בהאי אחיל בכולהו כי יש סברא לומר מאי שיש לו מחיל מאי שאין לו לא אחיל אע"פ שיוכל למחלו אם ירצה ולענ"ד פירוש זה אזלא כהוגן בלי דוחקא ולישנא דש"ס מדויק דקאמר לא אחיל ולא קאמר לא מצי מחיל.