חוות יאיר · חלק נ׳ סימן ו׳

ואחר מהר"ם נגררו כי כן דרך האשכנזים שנשגררים אחר דעת מהר"ם. ולא נחתו לומר שטעמו של מהר"ם הוא דכיון שכבר נתשעבד לה הבעל יכולה למחול ולסלק שיעבודה אף מנכסים שעדיין לא קנה הבעל. דהוה כמו גבי ארוסה שיוכל הבעל להסתלק מנכסי' כיון דאית ליה שייכות בגווייהו ומכו שכתב סמ"ע כי באמת סברא קלישא היא. ונלע"ד להביא ראיה מפשטא דש"ס שיוכל אדם לסלק מן דבר שלא בא לרשותו מהא דתנן בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ו ע"ב) וז"ל האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני אדם לא ירש עם אחיו לא יטול פי שנים איש פלוני בני אדם לא ירש עם אחיו לא אמר כלום כו' ואיתא בגמרא לימא מתניתין דלא כר"י דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים כו' לעולם א"ת ר"י התם ידעה ומחלה הכא לא קמחיל ע"כ (ועיין ברשב"ם) משמע מפשטא דתלמודא דטעמא דלא אמר כלו' משום דלא קמחיל אבל אם היה מוחל בפירוש הוה מחילתו מחילה איברא שהר"ן הרגיש שמשמעות הש"ס הוא דלא כסברתו ע"כ כ' בפירושו לרי"ף וז"ל ואפי' ר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים אמרינן הכא דלא מצי מתנה משום דהכא לא מצי מחיל דדבר שלא בא לידו של בן אינו יכול למוכרו ולא למוחלו ואפי' אי מצי מחיל ודאי לן דלא מחיל אע"פ ששתק כו'.